ספר הזוהר – חלק ג, דף כז ע״ב

מסאבא קא אתיא, והא שריא ביה רוח מסאבא. ולזמנין אשתמודען קרבני דאתיין מהאי סטרא, ובעא לקרבא על מדבחא כדדמי ליה. ולא אשתצי ולא אתבטל ההוא רוח מסאבא - בין מבר נש ובין מההוא סטרא דאתי מניה - אלא באשא דמדבחא. דההוא אשא מבערא רוח מסאבא וזינין בישין מעלמא. וכהנא בדא אתכוון לתקנא אשא דיבער זינין בישין מעלמא. ועל דא בעי דלא ידעכון ליה לעלמין, ולא יתחלש חילא ותוקפא דיליה - לתברא חילא דתוקפא אחרא בישא מעלמא.

ועל דא ״לא תכבה״. וכהנא יסדר עליה אשא ״בבקר בבקר״ - בזמנא דשלטא סטרא דיליה ואתער בעלמא, בגין לבסמא עלמא, ואתכפיין דינין ולא מתערי בעלמא.

על דא תנינן ״אית אשא אכלא אשא״. אשא דלעילא אכלא אשא אחרא, אשא דמדבחא אכלא אשא אחרא. ועל דא אשא דא - ״לא תכבה״ לעלמין! וכהנא מסדר ליה בכל יומא!