ספר הזוהר – חלק ב, דף קנז ע״ב

תנאין ואמוראין אתכנשו כלכו, דהא קא מטי שעתא לתקנא ביה מאני מלכא, (ס"א לאזהרא ולאתתקנא) לאנהרא לאתתקנא קמיה, דאינון מאני משכנא, מנרתא, פתורא, מדבחא, כיור וכנו, ארון וכפורת, וכרובים, וכלא בשקל, ובגין דא מני לישראל זה יתנו:

קם תנא חדא ואמר, (ודאי) רעיא מהימנא ודאי הכי הוא, ולך מני למעבד כלהו, הדא הוא דכתיב ״ועשית מנורת...ועשית שלחן״ והכי בכלא - ״וראה ועשה״. ומכלא לא אתקשי לך למעבד אלא תלת מלין דרשימין באתוון דשמך, מ'נורה ש'קלים ה'חדש - אמאי אתקשי לך?

אמר ליה: סבא! סבא! אתון מפיקין