ספר הזוהר – חלק ב, דף קעו ע״א

תו אמר רבי שמעון, הני מילי בשיעוראדיוצר כלא אוקימנא.

אמר רבי אלעזר, שמע מינה, דיעקב מגו דינא קשיא נפיק, דהא יצחק דינא קשיא אחיד לחולקיה, אמר ליה רבי שמעון, ודא הוא בלחודוי, והא יצחק מגו חסד נפק, והכי כלהו דינא מגו רחמי נפקא, ורחמי מדינא.

אברהם ירית אחסנא דחסד, נפק יצחק בדינא מגו חסד, יעקב נפק ברחמי מגו דינא קשיא, וכך הוא לעילא דא מן דא, וינקא דא מן דא, עד דאשתמודע כלא דהוא חד, ומחד תליין כלהו, וכלא אשתכח חד, בריך שמיא לעלם ולעלמי עלמין. אמר רבי אלעזר, אשתמודע דלית שלימותא אלא כד אחיד דא מן דא, וחד אחיד בתרווייהו, לשכללא כלא, כגון יעקב, והיינו דכתיב ״מבריח מן הקצה אל הקצה״.

תאנא כולי האי לא אתקרי אלא מסטרא דילן, ומסטרא דילן אשתמודע כלא, דהא בהאי לעילא כלא בחד מתקלא סלקא, לא שני ולא ישתני, כמה דכתיב ״אני יהו"ה לא שניתי״ (מלאכי ג ו). אמר רבי יהודה, כלהון בוצינין נהירין מחד, ומחד תליין, ובוצינן אינהו חד כלא, דהא לא בעו לאתפרשא, ומאן דפריש לון, כאלו אתפרש מן חיי עלמא.

אמר רבי יצחק כתיב ״ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם״ (ישעיהו ג ד) - היינו דכתיב ״ועשית שנים כרובים זהב״ (שמות כה יח). כתיב ״יושב הכרובים״ (ש"א ד ד), וכתיב ״וירכב על כרוב ויעף״ (ש"ב כב יא). ״יושב הכרובים״ - כד שריא לאתיישבא בשלימותא כתיב ״יושב הכרובים״ (ס"א כד אשתכח בשלימותא), וכד לא שריא ולא אתיישבא מלכא בכרסיא כתיב ״וירכב על כרוב״ - חד, דלא אתיישבא מלכא בכרסיא. ״יושב הכרובים״ - תרי.

אמר רבי יוסי, ווי לעלמא כד חד כרוב אהדר אנפיה מחבריה! דהא כתיב ״ופניהם איש אל אחיו״ כד הוי שלמא בעלמא.

אמר רבי יצחק, הא תנינן ״ערות אביך וערות אמך לא תגלה״ (ויקרא יח ז). ווי למאן דגלי ערייתהון! כגוונא דא כתיב ביעקב, ״מבריח מן הקצה אל הקצה״. זכאה חולקיהון דישראל דקודשא בריך הוא משתבח בתושבחתייהו כגוונא דלעילא, דכתיב ״ישראל אשר בך אתפאר״ (ישעיהו מט ג).

תאנא, אמר רבי יצחק, ביומי קדמאי הוה בר נש אמר לחבריה, אימא לי מלה חדא דאורייתא וטול מנה כסף, השתא אמר בר נש לחבריה, טול מנה כסף ואשתדל באורייתא, ולית מאן דישגח ולית מאן דירכין אודניה, בר אינון זעירין (נ"א זריעין) קדישי עליונין, דקודשא בריך הוא משתבח בהו, דכתיב ״ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר״ (שם ס כא).