יד מלאכי – חלק ג – סי' קל"ב

סי' קל"ב דיעבד חשיב כל דבר שיש טורח לתקן וכו'. תימה איך העתיק הרב המחבר דברים תמוהים כאלו ולא עיין על יסוד הדברים. דע שראש המדברים בזה הוא מהרא"י בפסקיו וכתביו סי' קצ"ז וממנו העתיק בת' נ"ש ומשניהם בכנה"ג. והנה מהרא"י נראה להדיא שבשעה שכ' כן לא היו תוס' בעירובין בידו לעיין בהם שכן כתב להדיא וז"ל כמדומה לי שבתו' עירובין כתבו כו' אלמא דלא הוה ברירא ליה להרב הך מלתא. וכן נראה להמעיין שאין להוכיח כן כלל מדברי תוס' ההם. דהתוס' בערובין דף ה' ע"ב ד"ה וספק דוקא אמבוי שמנה כו' קאי דהתם תרי צדדים להקל יש דאם הפרוץ מועט מותר מצד עומד מרובה על הפרוץ. ואם העומד מועט מותר מצד לחי וא"כ כבר הוי כספק ספקא להקל וליכא כי אם חששא דדלמא שוין על זה כתבו התוס' כיון דאיכא טורח וכו' מה שאין כן היכא דליכא ספק ספקא אפי' בדרבנן צריכין לברורי ואע"ג דאיכא טירחא. וראיה לדברינו מצאתי בריטב"א פ"ק דעירובין וזה לשונו והנכון בקושייתנו מה שפי' רש"י ז"ל דאע"ג דאפשר לצמצם כיון דהכא לא נתכוונו לצמצם ודאי אינו מצומצם שאפילו בבאים לצמצם יש רוב בני אדם שאינן יכולים לצמצם וכל שכן זה שהיה במקרה וכיון שחזקה גדולה היא זו וכל זמן שאינו נמדד הוא ספקא דרבנן אין לנו לטרוח למדוד אותו ולברר ספקו ולמדוד ונסמוך על החזקה הזאת עכ"ל הריטב"א ויל"ע בדבריו פ' כיצד מערבין. הנה מבואר להדיא שאין מדברי התוס' הנ"ל ראיה כלל הן מצד סברת הריטב"א דהוי חזקה הן מצד סברתנו דהוי כספק ספקא. ודברי פרמ"א שהביא הרב המחבר בלא"ה אינם ענין לזה ועיין מה שהשיג עליהם בתשובת פני אריה סי' נ"ב וכן מתשובת מהרי"ק אין ראיה לזה כלל כנראה להמעיין שם. מה שפרשתי לעיל בכוונת התוספת דעירובין מצאתי ראיה לדברי בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קס"ה דף פ"ג ע"ג בהשיבו על קושיא אחת בענין שעורי חכמי הנוגעים לעניני מדידה וז"ל ומה שכתבת כי מדעתך לא נעלם מהם האמת אבל הם לא חששו בזה מפני שנותנין חומרא לדבריהם כאמרם ולחומרא לא דק עכ"ל כדבריך כן הוא שלא נעלם מהם האמת כי הם אנשי אמת מקבלי האמת מאלקי אמת אבל מה שאמרת כי הם לא חששו בזה מפני שנותנין חומרא לדברים רבים כאמרם ולחומרא לא דק הוא מאמר צריך דקדוק בדבריהם ז"ל לפי שאני רואה קורה בין עיני שלא הצריכו בה כי אם היקף ג' טפחים אע"פ שבמרובעת צריכה היקף ד' טפחים הנה לא חששו לאותו שביעי הנוסף לפי הדקדוק של המהנדסים אע"פ שהוא נותן קולא וא"ת שבזה הקלו לפי שהוא מדבריהם שהרי כיון שיש במבוי ג' מחיצות מותר לטלטל בכלו והם הצריכו ברוח רביעית קורה רחבה טפח משום היכר כדאיתא התם כמ"ש רש"י ז"ל בפי' המשנה ראשונה של ערובין אי אפשר לך לומר כן לפי הדרכים התלמודיים ז"ל שלא הקילו חכמים ז"ל בדבר שהוא מדבריהם אלא בספקות דאזלינן בהו לקולא שכיון שאי אפשר לעמוד על בוריו של דבר הלכו בו לקולא שאפילו לא היה הדבר כן לא עברנו על דברי תורה אבל במה שאפשר לעמוד על בוריו של דבר לא הרשונו לכת בו לקולא וכ"ש בדבר שאפשר למדוד ולעמוד על שיעורו אפי' בדבר שהוא מדברי סופרים לא הקילו ובפירוש אמרי' בפ' גיד הנשה לא תזלזל בשיעורי' דרבנן כלומר בדבר שהוא מדרבנן לא תזלזל בשיעורו ע"כ לשון התשב"ץ ז"ל ובני הב"ח המופלא הר"ר שמחה נ"י הראני שבתוס' בכורות י"ז ע"ב ד"ה אפשר מפורש כדברי ח"ל דלעולם אפשר למדוד אלא לא הטריחו חכמים למדוד שם מספק כיון דבין עומד נפיש בין פרוץ נפיש ליכא חשש איסור אלא א"כ הם שוים ומלתא דלא שכיחא היא ומ"מ אם היה אסורא דאורייתא היה אסור כיון שאפשר למדוד עכ"ל ואח"כ הביאו תירץ רבינו שמעון שהוא ממש תירץ השני של תוס' דעירובין בשם הר"ר שמעי' ואולי הי' כתוב בראשי תיבות ושגגת הדפוס יש כאן ועל כל פנים הכוונה שפרשנו בדעת התוס' היא אמת ע"כ:

אמר המוציא לאור מדי אשתעשע בדברי כ' אדמו"ר הרב הגאון הנ"ל זכור אזכור מה שאני משתומם באותו ענין על הרב הגאון בעל שער המלך בה' מקואות פ"י כלל ג' שהביא שם ס' הרב מ"ל בפ"ד הלכות בכורות בשם הראשונים דהא דקי"ל ספק דרבנן לקולא היינו דוקא היכא דאינו יכול להתברר אבל היכא דיכול להתברר לא אזלינן לקולא משום דלא חשיב ספק כל שיכול להתברר. וכת' עליו בעל שעה"מ שחפש ולא מצא דין זה בספרן של ראשונים. ואני תמה אקרא עליו הלא דין הרב מ"ל הנ"ל היא ס' תוס' בעירובין דף ה' ע"ב ד"ה וספק דבריהם שהקשו על רב אשי דאמר התם אפי' תימא במבוי שמונה נמי לא צריך לחי משום דספק דבריהם לקולא והקשו התוס' ואמאי הוי ספק דבריהם לקולא הא אפשר לצמצם ולברר. הרי מפורש בתוס' זה דין משנה למלך הנ"ל דהיכא דיכול להתברר לא אזלינן לקולא אפי' בספק דבריהם וצ"ע לע"ע והשבח והתודה לאל גומר עלי במלאכת הקדש מלאכת הדפסת הספר הזה כן יזכני ברחמיו להגות בו ובספרים קדושים רבים אחרים שבתי בבית ה' כל ימי חיי אכי"ר. כה תפלת העבד הנרצה ונרצע לעבודת ה' ולעבודת עם ה' אפרים הער"ץ. $$ (ציור בספר)$$ כתוב בתורתנו הקדושה ארור מסיג גבול רעהו.