יד מלאכי – חלק א – הקדמת
הקדמת
הקדמת
המוציא לאור
אחי בני עמי הנני נותן לפניכם ספר נותן אמרי שפר. יקר בערכו ומציאותו הוא ספר יד מלאכי אשר תלא כל לשון לספר גדלו ותפארתו וייגעו שפתי איש לתאר חקרי תבונתו ועוצם בקיאותו ולמען דעת כמה חרדו לקראתו זקני הדור וגאוניו עת יצא הספר הזה על פני תבל להאיר עיני המעיינים ולסקל לפניהם הדרך בנתיבות הש"ס וגדולי הראשונים הנני להעתיק דברים הנוגעים לפנה זאת מהקדמת המו"ל בדפוס ברלין ר' אפרים הערץ אשר ראוי להזכירו לטוב (כי הוא הפיץ האור הזה במדינתנו והביא לנו את הבושם היקר הזה) וז"ל ואני נתתי אל לבי לזכות את את הרבים בהדפסת ספרים יקרים ומועילים אשר השאירו לנו קדמונינו נ"נ ברכה. והמה יקרים עד מאוד הן מצד עצמם, והן מצד מעוט פרסומם, כי לא נדפסו רק פעם אחת, ולא יראו ולא ימצאו אף לא אחד בעיר ושנים במשפחה, וחלקי אמרה נפשי להוציאם שנית לאור למען יהיו לאור בכל מושבות ישראל, וכן אמרתי בלבבי להאיר דבריהם ולהעיר עליהם לכל צרכם. ויצא הראשון זה ספר יד מלאכי אשר קטנתי מספר גדלו ולהגיד אף מקצת שבחיו, כלום יש מעיד על השמש שהוא מאיר לארץ ולדרים עלי' והלא בכל הארץ יצאו קויו וכל הכוכבים רבנינו וגאונינו משתחוים לו ? ויראו גדולי ישראל את ידו הגדולה אשר עשה בספרו הנפלא הזה ויתמהו עליו אף השתוממו, ואיך תעיד עליו יד כהה כמוני הן כולם בפה אחד עונים ואומרים "יד ה' היה ביד מלאכי" "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" הוא הרב הגאון הגדול המחבר מו"ה מלאכי הכהן זצ"ל, ואם אמרתי אספרה כמו איך הוא מהולל ברוב התושבחות מגדולי דור שעבר ודור ההולך רבו כמו רבו ותקצר היריעה מהכיל, ורב לי רב להציג פה רק איזה מקומות של שבחים מהגאון החסיד המהולל חיד"א בעל שם הגדולים ז"ל אשר דבר על הרב המחבר ז"ל אשר עשה לו שם בין הגדולים הקדושים אשר בארץ ואציג לפניך פה מראה מקומות בעל שם הגדולים בכ"מ שמביא דברי יד מלאכי האלה ודן בהם בחלק א' אות ו' סי' א' וסי' ב', אות י' סי' כ"ט, אות כ' סי' ט', אות מ' סי' י' וסי' כ"ד וסי' כ"ז, אות ש' סי' ח"י וסי' י"ט, ובחלק ב' אות מ' סי' ז' ג', אות ש' סי' ט' י"ג וסי' פ"ח.
ועוד הנני מעתיק בזה דברי הרב הגאון הגדול הבקי שבבקיאי' מוה' ישעי' פיק ז"ל (אשר מצאתי בעקד הספרים (הנקרא בריטיש מוזעאום) בכתב ידו ממש עם הגהותיו אשר נמצאו בספר הזה) המעיד על הגאון הגדול המחבר ז"ל וז"ל. נאום ישעי' בהגאון יחיד בזמנו מו"ה ליבש בערלין זצ"ל הן אמת חפצתי בטוחות בטח בדד ובסתום חכמה הודיעוני כמה נפיש חילא דהאי אילנא רברבא באומר כולה ולו ניתן תורה למל"אכי השרת מידי חידוש בחדוש עיוניו ועיניו כיונים משוטט בספרים הרבה אין קץ מעמיק וחוטט זכאי חולקא דהאי גברא רבא חובר מחוכם ועל בקיאותו הנפלאה כל אדם משתאה ולבו ראה בספרים כמה וכמה אשר לא נמצאו בגבולנו עד מה וזה מעט בשנים נתנה לי ספר המשובח והטוב הלזה וששתי במחזה ומצאתי ראיתי דאתי לידי כמה וכמה ענינים אשר מכבר ידי כוננם בחבורי תקוני כלי שרת והיו לי לבדי למשמרת כעת נתגלו קצתן למאורות בספר המפואר הלזה במחברת לשם ולתהלה ותפארת ועודן לא היה סיפוק בידי לעיין במקומות מרובים אלא במעט מקומות למושבותם עיינתי בקצתן כי זמן קצרה עד יספיק הפנאי לטובה בהסתכלות מרובה ע"כ.
ודבר שפתים אך למותר הוא ג"כ להודיע תוכן הספר ומהותו בפרוטרוט כי זיל קרי ביה רב הוא. אך אמלא כפי קוצר נמרץ ואומר. אתם בני ישראל הנה ראו כי הבאתי לכם ברכה ספר נשגב ומרומם כזה אשר לא זו שהוא מלא תורה ותושיה והוא כליל יופי, אף זו הוא כלי חמדה יקרה כי יד מלאכי עשתה לתורה ידות ואזנים עד שדעת לנבון נקל אם יכרה לו אזנים. ויקשיב וישמע הכתוב בספר הזכרון הזה ליראי ה' ולחושבי שמו, והוא דבר השוה לכל נפש, הוא נותן בים התלמודים דרך ובמים עזים בפוסקים ראשונים ואחרונים ובלשונות גדולי המפרשים הקדמונים והחדשים שהם הנחלים ההולכים מים הגדול ואליו הם שבים נתיבה, כי אזן וחקר ותקן כללים גדולים ורמים ורבים עד מאוד והכל בסדר מהודר ובערכי א"ב בערך נכון ונשא.
ועוד עשיתי יתרה לו על הנדפס מלפנים איזה הגהות ותוספות הגאון המובהק ר"י פיק ז"ל הנ"ל אשר הגדיל והוסיף חכמה על חכמת הספר הזה בגליון הספר, והבאתי גם הערה אחת על הספר הזה מהגאון המובהק ומופלא בהפלאות חכמים מו"ה צבי הירש אברלין זצ"ל ובתוכה יהלל מאוד גם חכמת ובקיאת הגאון המחבר ז"ל. ועוד הבאתי בסוף הספר איזה הגהות הנשלח לידי מכבוד אדמו"ר הרב הגאון הצדיק מוה' יצחק דוב נ"י אב"ד דק"ק ווירצבורג יע"א והנה למען לא יחסר כל בו הנחתי הכל כמו שהיה בהדפסה ראשונה ההקדמה וההסכמות הישנות, עם התנצלות המגיה, הכל כאשר לכל לבלי לשנות דבר ע"כ. ועתה אחרי תתי שבח והודאה להשי"ת שעזרני לבצע מחשבתי ולהוציא כלי למעשהו, הנני לבקש מאתכם אחב"י תמכוני וקחו מאתי הספר בכסף מלא למען אוכל עוד עשות רצון יראי ה' וחושבי שמו הוגים בתורתו ומוקירים ספריה להמציא לפניהם ספרים יקרים ומועילים הביטו וראו כי פזרתי כסף למדי והדפסתי הספר היקר בדפוס יפה ומהודר בנייר טוב והג"ה מדויקת וראוי להשיב גמול לאיש דורש טובת אחיו, ועמל למענם להמציאם מורה דרך ומאשר אורחותם להנחותם הדרך הישרה בלימוד הש"ס והפוסקים, כי בעוה"ר מעת חדלו הישיבות ופסו המורים המשמיעים לקחם הטוב וצעירי הצאן נפוצו לכל עבר אך הספרים המועילים המה המורים האמתים הנותנים לחפץ להבין דעת ומזמה א"כ איפוא ראוי להחזיק ביד המוציאם לאור ומתאמץ לטובתכם. משה אהרן בהרב החריף מוה' שמחה קעגיל נ"י מווישניצא תלמיד מובהק להרב הגאון החסיד ר"ח ה"ש זלה"ה מצאנז המתגורר כעת בק' צאנז הקדמת
החכם השלם הדיין המצויין כמוהר"ר אליהו בכ"ר משה כהן זצ"ל כין ונכד להרב המחבר כר"ו
תלמיד שהורה לעשות אד"ש רחבת ידי"ם וימצאם עשר ידו"ת לספר בציו"ן כמה גדולים מעשה הרב המחבר דודו רבו איש חמודות הפותח יד בראשית מאמר לפתוח ראשון מדובר בהם נכבדות באשר הוא שים קנצי למילין כהן לאל עליון צפה עתידות
יד ה' צבאות הנוראה והנפלא' הרחבה והמלא' היא שעמדה לאבותינו ולנו לחיותינו כהיום הזה דיליף נתינה נתינה לישראל ברית עולם זאת התורה זכה וברה ומצות מצות ריבה להגדיל תורה ולהאדירה ולאפושי גברי בזכותא. מאן דזכ"י למלכא לילו כיומו פנ"ה זיוה הודה להתענג מזיז כבודה וטהור ידים יוסיף אומץ לאחוז בכנפות הלכות צרופות ואת פאר"י המקבעו"ת שמועות קבועות והוא יהיה סלא אדם כי ימו"ד באהל אהלות דרבנן מדה אחת לכל הידיעות ולא מחזיק לנפשיה טיבותא. תלמוד גדול יביאנו לידי מעשה כי עשה יעשה בתי הגפ"ש והלחשי"ם ונאמן עם קדושים כי יהיה איש שונה משנת חסידים ושופר החרדים וקולו מחמדים להשכיל להיטיב לדידיה ולאחריני כגר כאזרח כעם ככהן.
יד החזקה דרב העליליה הוציאה לרויה חד מן קמיא מכני עליה ומפרי כפיה נסעה אשל בבאר שבע שבע ילין בעומקה של הלכה שמורה וערוכה והנה סרח מטה אהרן ויגמול שקרים ושקר ושאנן בבי רבנן את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה. הוא אדוני יושב בשבת תחכמוני אחד קדוש מדבר לכל דברות ולכל אמירות הנגלות והנסתרות ומונה נגדו הארץ האירה מכבודה בזרח העודף על שפ"ת הידיע"ה. הן מלאך אחד המיוחד בהדרו אשר המלך חפץ ביקרו עטרת תפארתנו מורינו ורבינו הרב המובהק והכולל ענוותן כהלל אורי וישעי זה דור"י וזה רוע"י חסיד שבכהונה וכל מעשהו באמונה מר קשישא רם ונשא הרב המחבר כמוהר"ר מלאכי נר"ו מזרע אהרן הכהן.
יד ימינו של הרב חביבי קדיש לעיל' הי' סמכתני ועד הלום הביאתני להושיבי עם נדיבי' ובחורי ישראל הכרי"ע לכף זכיות פה פסיק מרגליות וגדולה שימושא שמשתי לפניו בעמידה ובישיבה כמה שני. אבי השביעני ממ"עם המלך וגדוליו ושלחנו ערוך לקו"ל הנציבים עליו לפני קריאת מי יעמוד כיון דדק דק דקדוקי תורה ודקדוקי שופרים ובכולהו תנויי דיקא נמי דקתני ומי כמוני יקרא קריאה נאמנ' כי מי יוכל ומי יחוש חוץ מסני דהוה שכיחנא בגויה דביתא ועיני ראו ול"ו ש"ד דכולהו שני בצע אמרתו לשרת בקד"ש ובצע אכוליה שירותא ולא יגרע מצדיק אחת מכל מצות ה' בין קילתא בין חמירתא אשר לא קיים אותה ועולה לא נמצא בשפתיו שפתי כהן.
יד עמל עמלה לו בעמלה של תורה להבין ולהורות את החוקים ואת התודות דקעביד אדעתא דנפשיה נפש היפה אלהים חצבה לטובה ואפילו רגע כמימריה לא זז מחביבה שחברה היוצר מתחל' לתורה לתעודה להכין אותה ולסעדה ונהירין ליה שבילי דכולי תלמידא כמאן דמנח בכיסתיה ומחדרן שמעתתיה כעיסה ואבימי בני רחבה אוריתא מר"א חדא לציביא הוא אשר דבר מתגמין תריצין למופת ולהוד ונשמע קולו קלא אילן ששרשיו מרובין הן למדין ואין משיבין דסלקין לעילא ודנחתין לתתא נקמי כשיפולא דגלימיה ורהמיה אבתריה שיתין יד
המרבה לבדוק בחורין ובסדקין ובדק בן זכאי בכל מקום שאסרו חכמים אפי' בחדרי חדרים וימצא מאה שערים מרובבות מאליפות הפארים והנטיפות נוטפות מור ואהלות תנא דידן כללי קחשיב וכליל לאישים חכמי חרשים כל שהוא מין כללא עשה להם סימניות כסא וסמוכות ודיבר בעטיו בכל מדה שהתורה נדרשת אתין וגמין ריבויי ומיעוטי חרטות וכללות, דרשו מעל ספר הנותן אמרי שפר ועיניכם תראינה אר"ש ממנה יצא לכם חבילות חבילות הלכות גדולות מחולקות לשלשה חלקים חלקה אחת כללי חדתי על הש"ס בנוים ומיוסדים על אדני הפלפול והעיון גדולים חקרי לב וזאת שנית כללי הפוסקים שאובים ממים עמוקים מדרש מתוקים מלאים זיו ומפיקי' דברים המצודקים ועד השלשה לו בא ללקט אזרו"ת כללי הדינים ללשונותם בארשותם בצביונם ובקומתם דברים בהווייתם הקריב אותם הכהן.
יד הגדולה המלאה לה רוח דעת ויראת ה' זה סיני ועוקר הרים נאוו לחייו בטורים ובכל היד החזקה וכל מקום שנאמר בו תורה וחוקה חדא חדא שמעינהו וגרסינהו עד שנמצא בקי בחדרי תורה כשמואל בדיני וכרב באיסורי. וחייליה יגבר כמעיין המתגבר יפוצו מעיינותיו חוצה אשר השיב לקרובים ולדחוקים חוקים ומשפטים צדיקים הן מזהירין מן הדין במאי זהיר"י באחוור"י אפי רברבי ואפי זוטי. מאן דשפיר חזי בספר בני יהודה חלק שני מהרב הגדול והקדוש כמוהר"ר יהודה עייש זצוק"ל בעיניו יראה אשר העלה ואשר הביא באהבה רבה ובלשון חבה שבעה תשובות חשובות מהרב המחבר משו"ת כי חפץ חסד הוא ללמד דעת את העם ובריתו להודיעם דחזיין לכהן.
יד קול בו קל"א נאה וחסודה אשר לו יעדה אלהים מושב יחידים נתן לו לשון למודים לשפירת דברים הוא דאתא המה באו בארש צו"ף והנה מפיו יצא על שני קצותיו חוו"ד יקירממלל ועמי"ק לישן הוא ותשב באיתן קסת"ו. מאן דחמא חמא ספר מעט הכמות ורב האיכות ממשיח שבחי תודה בלבבו יבין אתוהי כמה רברבין שהרי נאמר בהן פא"ר ושם שם חק לישראל בשבח והודאה ממגד ארש ומלואה והקריב על שבח התודה במה תפילות ותחינות יוצאות חנונות את הקול עשה יפה בעמ"ו בהררי קדש יסודתו וגם במכתב למ"ר יד ושם בכתיבה אשורית ברה כחמה וכתב לה לשמה כתיבה תמה ומעשה ידהו כוננה ספר אחד אמר רחמנא בקדושה ובטהרה ע"פ רזי התורה על כן יאמרו המושלים מלאכי זה עזרא הסופר הכהן.
יד הקדש על העליונה זה יצא ראשונה לכל דבר שבקדושה על לוח לבו חרושה וענוה גדולה מכולן זכר למקדש כהלל גבורותיו מי ימלל אף רוחו בקרבו רוח נשברה בורח מן השררה נודע בשערים שמו ובכל העם הנמצאים אשרי שזה ילד דילדה אימיה כוותיה תוליד אשרי שזה גידל גידולי הקדש אישי כהן גדול שקדושתו קדושת עולם וצדיק יסוד עולם ומאן דחזי ליה לדבי בזיו קלסתר פניו תמונה לנגד עיניו כמראה מלאך האלהים ואחד מבני הנביאים. וטהרו וקדשיו מטומאות הבלי הזמן ותענוגות בני אדם כי שקר תרמיתם ולא פנה אל רהבים ושטי כזבים גם לא הלך כפעם בעם לקראת נכסים כי אם ביראת ה' כל היום הוא עומד בין ההדסים מתעסק בקדשים וסדר טהרות טהור הוא וטהרו הכהן:
יד כותבת מכתב מאליהו עני וכהן חד שיעורא מילדי העברים זה עני קר"א גבריא ולא חדא ביה לטיבותא בליתא דלית לה שפתא חירגא דיומא דחסורי מחסרא תוריתא דנאמ"א וחזינא תהי"לי דבי חביבי כי רבו מהרבה ואילו פינו מלא שיתין הלולי אין אנו מספיקין להודיע כמה מעשיו מתוקנים. היינו האי דעאל לפנים מן הקלעים וחכמים ונבונים וידועים היינו האי דנפק חוץ לזמנו וחוץ למקומו בשנותיו את מעמיו והוה עלה קולו קמשונים את קוצי המדב"ר ואת הברקנים וקלי"ם מקלי"ם שונים. ואני את נפשי הצהלתי כי ותן ה' לי את שאלתי להוציא לאורה האי ספרא רבא ויקירא יד מלאכי פריו מתוק לחכי מחוינא ומחוינא חובתי ואעשנה כה יעשה לו אלהים וכה יוסיף ימים על ימי מלך ושנותיו יעל באחד ומאה שממנו הוראה יוצאה תוככי ירושלים שקט ובוטח ולב שמח עד עמוד כהן:
יד ה' מהושיע הן לא קצרה הושע השם את עמך פליטת בית יהודה הנשארה יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו קוצים כחוחים ראש יצתו וברגע שאול יחתו תן להם כפעלם וכרוע מעללם ששוו בציעוריה"ם. זה העם ליו היה גוי עז פנים ובני זנונים אינהו ואביזרייהו ושאר כנוותהון המתהללים באלילים ושמות הבעלים שפוך עליהם זעמך בקצף מלא ויפוצו אויביך התם וכלה כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה עד דנפלי תלחי תלחי תשב להם נמול הי כמעשה ידיהם ופורקן ימיניה יחזי לעמיה רבי מקדשיה אליישיב הכהן הגדול מלך רם ומתנשא כי בא מועד לשום שפלים למרום ועת כנום הכנים הגדולים עם הקטנים ובשלום יחדיו אנחנו נעלה על ארצנו אל נחלת אבותינו ונזכה ונחיה לשרת ולכהן:
הצעיר אליהו בכ"ר משה הכהן זלה"ה ס"ט: התנצלות
הרב המחבר הי"ו
אנא יניק זעיר בטל בישישים על גבי חרשיו חורשים ומלתא דתמיהא ישיחו בי יושבי שער שערים המצויינים. הנער כזקן ילעיגו לי מילי עילוי אונן אלא לגנאי מחכו עלי חוכא ואיטלולא הלעג השאננים. הראיתם האיש הלזה נפסל ביוצא וניבו נבזה פשט העני את ידו לפנים כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן: :
אנא נפשאי עוד שמעתי את תלונות קול ענות באמת אמרו לחכמים יודעי העתים תרעתים שמעתים דומיה תהלה לפיהן ישיב מסגרת טופח ותהיין צרורות. על אחת כמה וכמה לגבר אשר תחלת דברי פיהו פתח במערי"ב ערביים ומוציא לו חסרונות עירובי חסרו"ת כי ברוב דברים יודיע דרכיו ומגיד לאדם מה שחו ומומין שבסתר יכירנו לאחרים דברים המכוסים היו לברות ובד"א אותהן:
אנא הוא דרמאי אנפשאי שאינו כדאי כי מעולם סברתי עולי ולדידי חזי לי חלקו מכל עמלי לא נכחד עצמי ניכר שפחמי וכסלי מלאו נקלה. כל היום היא שיחתי שיחה קלה כמוץ יסוער אשר תדפנו רוח לאחר מירוח כאבק יעלה. ונגש הכהן ודבר מדבריות הלנות באפר כירה ורש קטיעא ימלל מילי מולייתא קבא דקשייתא הני סופלי קליפתן וגרעינהן:
אנא להא מילתא מלא ריחיה וטעמיה בינן חכימי מאן דכר שמיה גם שמץ לא ראה ממגד ארש ומלואה ולשוני מדבק אל גבעת הערלות ונקלותי עוד מואת מוסיפין על המשפלות. לבי יחיל בקרבי מה אתן זה לפני רבנן תקיפי ראשי אלפי כל חד לפום חורפיה חמורות דומות עליו כקלות. מתיירא אני שמא ישרסוני עוד מעט וסקלוני באבנים מקורזלות כל העם באתרוגיהן:
אנא דאמרי אמידי ועניה מלתא דשויא להשיב מפני היראה יאה עניותא אני ענייתי גדולה תשובה הני כל דאמינא להו מכלל וסרט מילי בעלמא נינהו אין כאן לכהן כלום בחומר"י מתניתא אין חכמה ואין עצה בהוייות דאביי ורבא. וגם פה לא עשיתי מאומה מעשה קוף בעלמא הממעיט אסף אגב אסיס"א בהדי קבצי ריבה ומיעט וריבה שקבצן בטרפיהן:
אנא לה קאמינא דבארבעה לא מצינא וככיסופי אפין אתינא מן השיטים שנים דטרחנא מייתינא במלתא דאתי מכללא כי מדי עוברי בתלמוד גדול ושפרן של צדיקים ותבט עיני בשורי כל שהוא מין כללא. נקטה נפשי וכתבתיו על הספר בדיו ביד מלאכי וזרקו לתוך הכליל וסמכתים בבית טפילת"י כפי קוצר השנתי תזל כדל אמרתי הבליא מסיק הבל"א אנא תלמידא פסיקנא סדרא להני כללן שלשה ראשים הראש אחד יפנה על דרך עפרה אל ארש שוע"ל קטן שבא לחוות כללי הגמרא מחודשים. והראש אחד ימנה אל גבול כללי הפוסקים אשר גבלו ראשונים כראי מוצק חזקים כפי סדר קדימתן יקראו בנחלתן. והראש אחד יפנה אל דרך כללי הדינים אשר לקטתי דרך לימודי בחבורי החכמים והנבונים ונאמן הכהן לומר דרובא דאיתיה קמן הן דברים ככתבן בדמותן בצלמן ולא הספיק הזמן לחזור הדברים כשמלה ולחטט אחריהן:
אנא בהדי תרגימנא דסבי ואשלי רברבי דחקתי ונכנסתי לפני' מן המחיצה להשיב אמרי בסביר אשר הם סוברים ולדון לפניהם ע"ג קרקע באימה וביראה להתחמם כנגד אורן של חכמים מן יציב ידע אנה דמה לתבן את הבר ולבן נג"ם באחד ענ"ק אכן נודע הדבר דלזמנין באפרקסתא דעניא מרגניתא דאמת מצויה ולא נתתי לחטוא חכי אני המך בערכי לשום תכלית או פנים שבעולם בלתי ה' לבדו השומר אמת לעולם לא אפנה דרך כרמים. אני מרם אחלה לדברי אציעה שאו"ל האי סליחה דרבנן אי ילך מלאכי בשדה בית המלחין להשתחוות ולשכוח לפני כל יודעי דת ודין כי אהבתי שרים ואחריהם אלך כל הימים בלב תמים להתאבק באפר רגליהן:
אנא לא חכימאה אנא ולא חוזאה אנא חזו דאתאי למען שיתי אותתי בקרב נהרי בני ישראל תלמידי דבי רב קטנים לחודייהו להם לבדם נתנה הארש בדיל דישמעון ובדיל דילפון הני כללי ופרטי. לקוטי בתר לקוטי לכל דבר המחלקו"ת דמלו"ג רבנן הלכה כדברי מי אליבא דחד מינייהו. וחלי"תי והייתי לאל גומר עלי לרצון תמיד יקבל מילולי ופועל ידיי ירצה כריח ניחוח אשה בזכות הבל פיהם של רווקי ודרדקי שאין נו חטא הלא ימצאו דברים שאינן מן המוכן איש על ידו לרגליהם יהי שלחנם לפניהם דאתנהו בעינייהו ואין צריך לבדוק אחריהן:
מקור הטקסט: הספרייה של דיקטה (סריקה ופענוח אוטומטיים, CC BY-SA 4.0; ייתכנו שיבושים). הספר עצמו בנחלת הכלל.