צל״ח – ציון לנפש חיה – פסחים – קטע 15

[יו"ד] אלא דאכתי הדרא קושיא לדוכתא דנוקי שהיו משקין בהדי בשר שנטמא בולד ולא נוקמי בולד ולד רק בולד ממש והולד היה משקה שנטמא בשרץ וקיבל הבשר טומאה מהמשקין ונעשה שני והבשר הזה שהוא אוכל טימא המשקה שעליו ונעשו שלישי ונשרפו בהדי בשר שנטמא באב הטומאה ונעשים שני ועושה משלישי שני ובודאי לפי אוקימתא דרב יהודה דאוקי בולד ולד ליכא לאוקמי בהאי גוונא שהולד ולד היה משקה נטמא הבשר ונעשה שלישי והבשר טימא המשקין שעליו ונעשו רביעי דא"כ כששרפו בהדי בשר שנטמא באב עושה מרביעי שני ומעלהו שתי מדרגות וא"כ מאי הוסיף ר"ע דמה לי אם עושה משלישי ראשון ומעלהו ב' מדרגות או אם עושה מרביעי שני ומעלהו ב' מדרגות ואפי' הוספה של התם טמא וטמא והכא פסול וטמא ליכא שהרי רביעי בקוד' ג"כ פסול הוא ולכן אי אפשר לאוקמי בכך אלא דהיא גופא קשיא נוקמי בולד הטומאה וכנ"ל.

ולא עוד אלא שאפי' לשיטת רש"י שר"ח ס"ה היה אחר י"ח דבר כדמוכח לקמן דף ט"ו ע"ב בדברינו בסי' נ"ג מ"מ קשה לוקמי כנ"ל ואף שלשטת רש"י כבר היה המשקין תחלה שכל הפוסל וכן מ"א איכא לאוקמי כנ"ל ומתחלה הי' שלישי של תורה וראשון דרבנן ועכשיו נעשו שני של תורה וראשון דרבנן:

[יא] ורציתי לומר דלא אפשר לאוקמי דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד שהרי הקשיתי לעיל סי ג' למה קאמר ר"מ בשר ולא קאמר סתם קדשים שנטמאו וכו' ואמרתי שרצה להורות דאוכל מטמא אוכל אי מדאוריית' אי מדרבנן וכל זה למסקנא אבל לפי הס"ד דאין אע'א כלל ומשנתינו דאיכא משקין הדרא קושיא לדוכתא נתני סתם קדשים וצ"ל דהיא גופא קמ"ל דמשקין שבהדי בשר אף שמסתמא אין בהם רביעית אפ"ה מטמאין אחרים ים אי מן התורה אי מדרבנן לר"י ולר"ת לכל מר כדאית ליה אבל אי הוה מוקי דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד אין כאן שום חידוש א"כ נתני קדשים סתם אלא שזה אינו דגם זה הוא רבותא שמשקין יקבלו טומאה בפחות מרביעית ועיין לקמן דף ל"ג ע"ב בתוס' ד"ה לאימת והנלע"ד ליישב דאי הוה מוקי דיש משקין עם הבשר שנטמא בולד א"כ אין כאן הוספת טומאה על הבשר רק על המשקין שעמו והרי ר"ח ס"ה אמר אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו דמשמע שעל הבשר מוסיפין טומאה דאי על המשקין הוה ליה למימר על טומאתן ועוד נלע"ד דאף שכתבו התוס' בד"ה עם בשר ומשקין דר"ח ס"ה שאמר מימיה' משמע קודם י"ח דבר היינו שצריך שבעדותו יהיה עכ"פ חידוש אפי קודם י"ח דבר אבל עכ"פ צריך שגם בימיו עצמו יהיה בו חידוש לא שיהיה עדותו רק חידוש מקוד' י"ח דבר דר"ח ס"ה עצמו אחר י"ח דבר היה ובספר יוחסין מביאו שהי' גם בימי ר' מאיר ולקמן ע"ב בדברי הגמרא בסימן כ יתבאר יותר וא"כ אי הוה מוקים דאיכא משקין בהדי בשר שנטמא בולד הטומאה והרי אף מולד ולד נעשו ראשון אחר י"ח דבר דכל הפוסל וכו' וא"כ מאי מוסיף טומאה על טומאתן איכא ואי משום שנעשה עתה שני דאורייתא א"כ תינח לר' יוסי אבל לר"מ דמשקין לטמא אחרים דרבנן אין כאן הוספה של תורה דאי לפסולי גופייהו כבר הם פסולים ואי לטמויי אחרים הרי אינן מטמאין מן התורה אחרים ומדרבנן ג"כ ליכא הוספה שכבר היו תחלה ולכן מוקי שהיה משקין עם הבשר שנטמא באב הטומאה

[יב] שם מכדי שמן וכו' היינו הך' לכאורה יש לדקדק הרי שמן משקה הוא ונעשה תחלה ושפיר הוסיף ואם כוונתו דא"כ מאי אריא שנטמא באב הטומאה וכדמסיק רבא א"כ קשה המקשה שהקשה ומאי דוחקיה דלא ידע מסברא זו דאי הוה אסיק אדעתא כן נסתרה קושייתו שאם הוספת ר"ע הוא רק לעשות פסול טמא מאי אריא באב הטומאה אפי' בראשון ושני גם כן השמן הזה נעשה טמא שע"י שני נעשה שלישי והרי שלישי של תרומה מה שאינו ע"י ט"י מטמא קודש כמ"ש התוס' בד"ה ואלו הכא יעויין שם אלא ודאי דלא אסיק אדעתי' הוכחה זו [ולקמן בדברי הגמרא במקומו נדבר עוד מזה] ואם כן למה ליה למימר דאלו התם פסול והלא בלאו הכי איכא הוספה שהשמן נעשה ראשון ואם נימא כיון דר"ע קאמר ג"כ מימיהם משמע אף קודם י"ח דבר וכמו"ש התוס' לר"ח ס"ה בד"ה עם בשר ומשקין א"כ נסתרו דברי רבא שאמר שמע מיניה קסבר ר"ע טומאת משקין וכו' ועיין מהרש"א מ"ש על דברי התוס' בד"ה עם בשר ומשקין הנ"ל [ואמנם לקמן בדברינו יבואר דלא כהבנת מהרש"א ונראה משום דר"ח ס"ה בקדשים איירי ור"ע שביק קדשים ונקט תרומה וצריך לומר משום דבקדשים ליבא שריפה בכלי ולא משכחת שישרפנה בהדי אב הטומאה שאין אוכלין ומשקין נעשים אב הטומאה זולת לדעת רש"י ותוספת לקמן דף י"ז ע"א] ואם היה כוונת ר"ע משום דמשקה נעשה תחלה אם כן משכחת לה גם בקדשים עפ"י דברי הר"ש שהבאתי לעיל סי' ד' ממ"ש בריש פ"ב דטהרות דמשקה קרוש שקיבל בעודו קרוש שלישי נשאר שלישי כמו שהיה והנה בתרומה אם היה בעודו קרוש שלישי נשאר שלישי כמו שהיה ואין חילוק בין היה מתחילה כביצה מכוונת או יותר אבל בקודש ודאי מיירי שהיה כביצה מכוונת והיה קרוש וקיבל טומאה שנגע בשני ונעשה שלישי ושוב נימוח נשאר שלישי כמו שהי' חבל אם הי' יותר מכביצה כיון ששלישי שבקודש עושה משקה קודש תחלה שב להיות תחלה ועכ"פ אם הי' כביצה מכוונת ונימוח נשאר שלישי כמו שהי' והי' לר"ע לחדש תוספות שלו בקודש שלא נמנעו מלשרוף משקה שלישי עם אוכל ראשון ועושה משלישי שני של תורה וראשון דרבנן שאז שבו מקשים הללו להיות תחלה שהרי עתה הם משקים ונעשים תחלה ומשקה הי יין דאלו שמן אם הי' פעם אחת קרוש אפילו נימוח שוב אינו משקה לר"ש שזורי שהלכה כמותו ועיין בתוספות בד"ה אפילו בראשון ולמה שביק קודש ונקט תרומה אלא שאין כוונתו בשביל גזירת י"ח דבר רק כוונתו על הוספה דאורייתא שעושה שלישי שני א"כ היינו הך דר"ח ולכך כשמקשה ומאי דוחקי' הוצרך לחדש דאלו התם פסול וכו' וזה לא משכחת בקודש דשלישי של קודש טמא הוא כמו"ש רש"י בד"ה נוקמי בנר של חרם ואין לומר דאכתי יאמר ר"ע בקודש וששורפין בשר שהוא רביעי שהוא פסול עם בשר ראשון ונעשה הבשר שני ומעלהו ב' מדרגו' כמו שלישי ראשון אבל זה אינו קושיא דר"ע רצה להורות דמשקין לטמא אחרי' דאורייתא כדמסיק רבא ומשקה של קודש לא משכחת רביעי ואף אם משכחת לה בהי' קרוש מתחלה כנ"ל מכל מקום עתה יהיה ראשון ולעשות מרביעי ראשון לא התיר ר' עקיבא

[יג] אלא לפי מ"ש התוספות בד"ה ואלו הכא פסול דטבול יום אפילו בקודש אינו מטמא רק פוסל הדרא קושיא לדוכתא דאכתי נימא ר"ע הוספתו בקודש שמן שנפסל בט"י עם בשר שנטמא באב הטומאה שהוא פסול ועושהו שני ומדלא נקט הכי ש"מ בנר של מתכת וקמ''ל שעושה מפסול ראשון ונסתר קושיית ומאי דוחקי' וע"כ צריך לומר שקושיא זו אשר הקשיתי למה שביק ר"ע קודש והעמיד על תרומה אינו קושיא כלל שעל מה שאירע העיד ואולי בקודש לא אירע כזה וא"כ קשה למה לי להקשות ומאי הוסיף דאלו התם פסול ועמא הוה לי' להקשות שהוסיף דנעשה ראשון דרבנן דשמן משקה הוא ונעשה תחלה וכמו שכתבתי ומחוורתא כמו שאכתוב לקמן בדברי רבא דאמר ש"מ קסבר ר"ע וכו' ושם יתבאר. רש"י ד"ה שתי פרות וכו' אותו היום לסימן כוונת רש"י לומר שלא הי' חורשות ממש רק לסימן היו נראות כחורשות וכמו שכתבו התוס' בשם הירושלמי דירושלים מסתמא מקום שלא נהגו בו לעשות מלאכה הוא:

[יד] שם ד"ה מדבריהן וכו' דהואיל והולכים לאיבוד אף הטהורה ואסורה מן התורה וכו' דברי רש"י צריך עיון דהא אמרינן לקמן דף ט"ו ע"ב אמר ר"א אמר ר"י מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין ואפילו אם נימא דרש"י כאן קאי בשיטת רשב"ל משום בר קפרא לקמן דף ט"ו ע"א דמאי מדבריהן מדברי ר"א ור"י מכל מקום רש"י מדויל ידי' משתלים דלפי פירוש רש"י לקמן דף ט"ו ע"ב בד"ה נימא קסבר ר' יוחנן משמע דהא דבשבע ד"ה אסור אתי שפיר גם אי נילף מדברי ר"א ור"י והא דקאמר נימא קסבר וכו' היינו משום דאי מדברי ר"א ור"י מאי אריא בשש אפילו בחמש וארבע יעויין שם וא"כ בהא דבשבע ד"ה שורפין ליכא חולק על ר' יוחנן ולמה פירש רש"י כאן שאסורה מן התורה ונראה דגם רש"י כאן כוונתו בשש אלא שפירש אליבא דרשב"ל דמדברי ר"א ור"י והטעם הואיל וסופו להיות אסורה מן התורה הרי היא כמו התם שסופה לילך לאיבוד שתיפול לתוך חולין טמאים ולקמן באוקימתא דר' ירמיה בדברי רש"י יבואר עוד:

טו תוס' ד"ה דאיכא משקין וכו' ולפירושו צ"ל דהשתא לא אסיק אדעתי' שאוכל וכו' אפילו מדרבנן וז"ל מהרש"א וקצת קשה לפום סברא דהשתא דאפילו מדרבנן אין אוכל וכו תקשי לי' למ"ד דתרומה נמי אינו עושה כיוצא בו למה חשו כלל לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה ויש ליישב דלא נחית להקשות אלא מרישא וה"ה מסיפא דאיירי בתרומה קשיא ליה השתא: למ"ד דתרומה אינו עושה כיוצא בו עכ"ל ודבריו דחוקים דהיכא קאמר הניחא לרב אדא וכו' והנה אף לולא דברי התוס' קושיא זו תסוב על הגמרא מדוע רישא ניחא וכמו דמסיק ועוד שדברי הגמרא מראים שמתחלה ס"ד דאין אוכל מטמא אוכל אפילו מדרבנן שהרי לבסוף הוא דמסיק אלא נהי וכו' מדרבנן מיהו מטמא ומשמע שעתה הוא שחידש לו דבר זה ובאמת דבר זה קשיא לדברי רש"י בד"ה מקרא מלא וכו' ונבואת חגי מדרבנן וכו' וא"כ לא הי' באפשר לטעות בזה ובודאי אוכל מטמא אוכל מדרבנן ונראה דודאי ידע דעכ"פ בתרומה אוכל מטמא אוכל מדרבנן עכ"פ מדברי ר"מ שפלפל אם לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה וכו' ומכ"ש בקדשים אלא שהי' סבור דבחולין אפילו מדרבנן אין אוכל מטמא אוכל כלל והנה לקמן יליף רביעי בקודש מק"ו ממח"כ שמות' בתרומה ואסור בקודש שלישי שפסול בתרועה א"ד שיעשה רביעי בקודש וכמו כן יליף שלישי בתרומה בק"ו מט"י שמותר בחולין וכו' שני שפסול בחולין אינו דין שיעשה שלישי בתרומה ושמעתי מהמנוח החריף מוהרר"פ מזלאטשוב זצ''ל דלפ''ז דוקא שני שפסול בחולין הוא שעושה שלישי בתרומה אבל שני שהוא אוכל מאוכל שהוא מותר בחולין אפילו למ"ד דבתרומה עושה כיוצ' בו מ"מ שני זה אינו עושה שלישי דנסתר הק"ו דאיך תאמר ומה ט"י שמותר בחולין שני שאסור בחולין וכו' והרי שני זה עצמו מותר בחולין וכן שלישי שעושה רביעי בקודש היינו דוקא שלישי שהוא פסול בתרומה דאל"כ נסתר הק"ו ממח""כ וכנ"ל ולקמן בסימן נ"ז אכתוב בשם החריף הנ"ל ומה שתירץ בזה והנה לפ"ז אם נימא בחולין אוכל מטמא אוכל מדרבנן אם כן שני זה אף שאינו עושה שלישי בתרומה מן התורה מכל מקום מדרבנן עושה שלישי ק"ו מט"י שמותר בחולין לגמרי אפילו מדרבנן פוסל תרומה שני זה שאוסר עכ"פ מדרבנן בחולין א''ד שעושה שלישי בתרומה מיהו מדרבנן וכמו כן עושה רביעי בקודש ג"כ מק"ו ומדרבנן אבל אי אפילו מדרבנן אינו עושה בחולין כיוצא בו א"כ אין שני זה עושה שלישי בתרומ' וכיון שאינו עושה שלישי בתרומה אף שעושה שלישי בקודש ששלישי בקודש לאו מק"ו נפיק אלא למדנו שלישי מן התורה מ"מ אינו עושה רביעי דליכא ק''ו מתרומה וכנ"ל ולפ"ז אין שלישי בקודש שהוא אוכל עושה רביעי בקודש כי אם שנטמא ממשקה שנטמא מאוכל כדי שלא יהא טומאה כמה כיונח בו חבל תיכף שהשני הוא אוכל הנטמא מאוכל שוב אינו עושה רק עוד א' ולא יותר והנה במתניתין דקתני הבשר שנטמא בולד ולד דהיינו שלישי ודאי דהיינו שקיבל טומאה ממשקה שני דאי מאוכל א"כ שוב אינו עושה רביעי אי בתרומה שוב אינו עושה כיוצא בו וכן אם גם האוכל השני קיבל מאוכל ראשון אף אם בתרומה עושה כיוצא בו מ"מ כיון שבחולין אינו עושה כיוצא בו שוב אינו עושה לא שלישי בתרומה ולא רביעי בקודש וכיון דקורהו במתניתין שנטמא מכלל שעדיין יכול לעשות רביעי והיינו שהשני שקיבל זה ממנו לא היה אוכל מאוכל ועתה שחוזר ונוגע באוכל ראשון ונעשה שני מ"מ השני הזה הוא אוכל מאוכל וג"כ אינו יכול רק לפסול עוד שלישי ולא לעשות רביעי וא"כ הרי הוא כבתחלה ומאי מוסיף טומאה על טומאתו איכא והיינו שהיה סבור שבחולין אפילו מדרבנן אינו עושה כיוצא בו וא"כ אפילו מדרבנן אינו עושה רביעי ומאי מוסיף איכא וא"ת א"כ היכי קאמר הניחא לאביי ולרב אדא וכו ולדידהו מי ניחא דאף דעושה בקדשים כיוצא בו מ"מ כיון דבחולין אינו עושה כיוצא בו ליכא הוספה שהרי אינו עושה רביעי יש לומר דאי בקדשים מדאורייתא עושה כיוצא בו אם כן איכא למימר דבשר שנטמא בולד ולד היינו גם כן מטומאה כיוצא בו דהיינו שנטמא ממשקין שנטמאו במשקין ואם כן מתחלה לא היה פוסל שוב רביעי כלל מדאוריית' כיון שהשני שבא ממנו קיבל מראשון כיוצא בו והא דקורהו שנטמא היינו לפי שקיבל טומאתו ממשקין שלעולם תחלה ונעשה שני והיה יכול לעשות שלישי בקודש מדרבנן ועתה עושה מפסול דאורייתא טמא שאף שאינו עושה רביעי מק"ו מ"מ שלישי עושה דשלישי בהדיא כתיב אבל אי אין אוכל מטמא אוכל בקדשים מדאורייתא וליכא הוספה דאורייתא ורביעי גם כן אינו עושה אפילו מדרבנן ליכא הוספה כלל ומשני דאיכא משקין וכו' ומשקין אפילו בחולין מטמאין בפחות מרביעית מדרבנן ולבסוף דמסיק אלא נהי דאין אוכל וכו' חידש לו שאפילו בחולין אוכל מטמא אוכל מדרבנן ושפיר איכא הוספה שעושה רביעי מדרבנן ודו"ק היטב:

והא דלא תירצתי בקיצור דהא דקאמר הניחא וכו' היינו לפי דאי אוכל מטמא אוכל בקדשים מדאורייתא איכא למימר דולד ולד היינו מדרבנן והוספה על טומאתו היינו מדרבנן לדאורייתא שתי תשובות בדבר חדא דאכתי לא אסיק אדעתיה דהיינו ולד מדרבנן דא"כ מתחלה כשהקשה שני ושני הוא הוה ליה למימר הך הניחא ועוד דאם כן יתכן הניחא לרב אדא אבל לאביי לא יתכן דאם הוספת הטומאה הוא שנעשה טמא דאורייתא א"כ מאי אריא עם בשר שנטמא באב הטומאה אפילו עם בשר שנטמא בראשון דהיינו בכלי שנגע בשרץ גם כן הבשר הזה עושהו לבשר זה טמא דאורייתא דהיינו של שי וא"ת דקמ"ל שיכול לעשותו אפילו שני דאורייתא זה אינו דמה חילוק אם עושהו שלישי או שני אם לטמויה גופיה גם שלישי טמא הוא ואם לטמויי אחרינא הנה כשנעשה שלישי ע"י שנוגע בבשר שנגע בכלי ראשון א"כ הבשר נעשה שני בחולין ושוב עושה שלישי בתרומה מק"ו מט"י וכיון שעושה שלישי בתרומה עושה אפי' אוכל דהרי לאביי בתרומה עושה כיוצא בו וכיון ששלישי זה פסול בתרומה שוב עושה רביעי בקודש דהיינו שפוסל א' וגם עתה ששורפו עם הבשר שנטמא באב הטומאה דהיינו שהבשר ראשון ונעשה בשר זה שני אמנם תכף שני נעשה מאוכל כיוצא בו ואין אוכל זה פסול בחולין וליכא ק"ו בתרומה וכיון שליכא שלישי בתרומה שוב אינו עושה רביעי בקודש וג"כ אינו' יכול לפסול רק אחד וא"כ קשיא מה לי שנגע באב הטומאה אפילו בכלי ראשון נמי בשלמא לרב אדא דסובר בתרומה ג"כ אינו עושה כיוצא בו שפיר נימא דלדידיה אם הבשר נטמא בראשון והרי הוא שני ועושה לבשר זה שלישי הרי שלישי זה אינו פסול בתרומה שהרי הוא מטומאה כיוצא בו וא"כ אינו עושה רביעי בקודש ואינו פוסל שוב אפילו אחד בקודש משא"כ עתה שנטמא באב הטומאה והרי הבשר ראשון ועושהו לבשר זה שנשרף עמו שני ואף שאין עושה שוב רביעי מ"מ עושה שלישי בקדש שלמדנו מן התורה ויכול על כל פנים לפסול עוד א' דהיינו שלישי אבל הניחא לאביי דקאמר לא יתכן. טז בא"ד מ"מ משכחנא שלישי ע"י עצים ולבונה או ע"י משקין דאכתי לא קשיא לי' מסיפא דתרומה ואם ניחא לי' דסיפא מטמא מדרבנן אם כן גם לא גזרו וכו' כבר כתבתי לעיל סימן י"א דודאי צריך שיהיה שייך עדותו גם קודם גזירת י"ח דבר מדקאמר מימיהם אבל כתבתי שעכ"פ גם בימיו צריך שיהיה שייך עדותו והוא היה אחר י"ח דבר ואם כן קשה מה שכתבו התוספות כאן על ידי משקין א"כ אחר י"ח דבר אין כאן הוספת טומאה שהרי כבר היה שני שהרי המשקין אף שהיו ולד ולד אכתי תחלה הם והבשר שני אבל באמת אין כאן קושיא דאחר י"ק דבר הא משכחת לה שפיר שלישי אפילו אם אין אוכל מטמא אוכל כלל אפילו מדרבנן מכל מקום משכחת שהבשר נטמא בכלי שנטמאו במשקין שנטמאו בשרץ וכמו שפירש רש"י מעל''ד בד"ה נימא קסבר ר"מ אבל קושיית התוספות כיון שר"ח ס"ה אמר מימיהם א"כ קודם י"ח דבר שעדיין לא גזרו על כלים שנטמאו במשקין ואיך משכחת שלישי ועל זה כתבו דקודם י"ח דבר משכחת ע"י משקין:

בזה נסתרו דברי הגאון אבן העוזר שכתב בדבור שאח"ז לפרש כוונת התוספות דעדותו של ר"ח ס"ה לא משכחת לה כלל אחר י"ח דבר לפי ההוה אמינא שאין אמ"א אפי' מדרבנן ולפי מ"ש משכחת לה שפיר בכלי שנטמ' במשקין אם לא שיאמר הגאון הנ"ל שהתוספות החליטו דעבור צורה היינו שיניחנו עד למחר ונעשה נותר ממש ועיין בדברי התוספות דף ט"ו ע"א בד''ה ולד טומאה דרבנן:

יז בד"ה עם בשר ומשקין וכו' וא"ת ואמאי לא פריך וכו' וי"ל משום דר"ח ס''ה קאמר מימיהם וכו' הנה רש"י לית ליה סברא זו דר"ח ס"ה קאמר מימיהם שהרי פירש לקמן מעל"ד בד"ה נימא קסבר ר' מאיר וכו' כגון כלי שנטמא במשקין יעויין שם ואי רש''י דייק מימיהם א"כ האיך מוקי לה בכלי וכו' והרי גזירת כלים הוא מי"ח דבר ועוד דא"כ לא היה רש"י צריך לפרש בדף ט"ו ע"ב בד"ה ואזדא ר"מ לטעמא דרבינא לא ס"ל הא דר' ירמיה עיין שם ותמצא שכן הוא וא"כ קשה מה יענה רש"י לקושיית התוספות כאן אמנם זה אינו קושיא דהרי עקר קושיית התוספות כאן הוא רק לשטת ר''ת בדבור הקודם שגם לפי מה דמוקי דאיכא משקין אכתי אינו מטמא אלא מדרבנן אבל לתירוץ ריב"א ור"י בדיבור הקדום אין כאן קושיא כלל דלכך נקט באב הטומאה לרבותא שעושהו שני דאורייתא וא"כ איכא למימר דרש"י סבר כריב"א או כר"י הנ"ל אלא דרש"י עצמו בדף י"ז ע"ב בד"ה אבל לית בהו רביעית כתב בהדיא דטומאת משקין לטמא אחרים הוא רביעית וצריך לומר דרש"י לא ס"ל עקר סברת התוספות בדבור הקדום דסתם משקין דבהדי בשר לית בהו רביעית ורש"י סובר דמיירי דאית בהו רביעית ולפי מה שיתבאר לקמן בדברי רבא דאמר ש"מ מדר"ע וכו' יתבאר דגם רש"י יכול להסכים לסברת התוס' דר"ח ס"ה מימיהם קאמר דהיינו גם קודם י"ח דבר וממילא גם כן יוכל רש"י לסבור תירוץ התוס'.