צל״ח – ציון לנפש חיה – סדר מועד – קטע 17

עוד נראה לתרץ קושיית התוס' ובכוונה לא פירש רש"י בס"ד של הת"ש דקאי אחזרה. דהנה כבר כתבתי לעיל דלשיטת רש"י שאין דין החזרה בערב שבת [אם לא נימא כפי' של בני בדברי רש"י הנ"ל] ע"כ הא דקאמר עד שיגרוף היינו שיגרוף בכיון דבר זה דהא לרש"י צריך היכר וכמוש"ל וא"כ צריך להיות הגריפה בשביל השהיי' אבל אם גרף בלא"ה לא מהני. והנה יש לפנינו שרש"י סובר ג"כ שאין כאן הטמנה וכוונת רש"י במשנה כשם שגזרינן בהטמנה שמא יחתה כמו כן גזרינן בשהי' באינו גרוף והיינו על גבה אבל תוכה הטמנה ממש היא אלא שאם גרף יש לו היכר ואינו אסור משום הטמנה והיינו אם גרף בכיון ורישא אי להחזיר תנן מיירי בגרף בכיון מדתנן עד שיגרוף כנזכר לעיל אבל אם לשהות תנן א"כ שייך שפיר עד שיגרוף ולא מיירי שגרף בכיון. וסובר רש"י דהא דבהחזרה שייך לחלק בין תוכה לעל גבה היינו משום דתוכה הוא הטמנה ומשחשיכה אסור אפילו אינו מוסיף הבל. וכל זה לפי מאי דמסיק מי סברת וכו' וא"כ לשהות תנן ושייך עד שיגרוף ולא מיירי בהיכירא ולכך אסור החזרה בתוכה אבל לפי הס"ד של הת"ש א"כ מיירי להחזיר ועד שיגרוף היינו להכירא א"כ גם בהחזרה אין לחלק ולכך פירש"י דקאי על שהי' באינו גרוף:

ע"ב ורב ששת נמי דיוקא דמתני' קמ"ל ופירש"י משום דשם במשנה דאין נותנין אינו מפורש הדיוק דאם קרמו פניה שרי ובתוספות פירשו דיוקא דמתני חסורי מחסרא והנה בין לרש"י ובין לתוס' קשה אכתי לא היה לרב ששת משמיה דר' יוחנן לומר אלא היתר השהייה אבל איסור החזרה ודאי שמעינן ממשנתינו אמנם לפמ"ש לעיל דאי משנתינו לשהות תנן ולרב אדא דלא מצינו לו היתר הסמיכה, בתנור ובכירה שפיר איכא לאוקמי משנתינו כר"מ וממילא לר"מ כיון דאשכחן לב"ה הפרש בין חמין ותבשיל לענין לסמוך לה שוב ממילא איכא למימר גם בחזרה בגרוף לחלק בין חמין לתבשיל ולא התיר ב"ה חזרה בגרוף בתבשיל ומעתה ניחא דלענין חזרה אף דבלשון איסור נקט לה רב ששת מ"מ גם היתר שמעינן דבגרוף מותר להחזיר שהרי כך סיים רב ששת עקר לא יחזיר עד שיגרוף וכו' דמשמע הא גרוף שרי אלא דגם היתר החזרה בגרוף מפורש במשנה ובה"א מחזירין. אמנה אי משנתינו להחזיר תנן כבר מפורש היתר החזרה אפילו בתבשיל ברישא דמשנה כירה וכו' מחזירין עליה תבשיל אבל אי לשהות כבר כתבתי שיש לפנינו לאוקמי משנתינו כר"מ דגם לב"ה יש חילוק בין חמין לתבשיל ודוקא חמין הותר החזרה ולא תבשיל אפי' בגרוף וא"כ הוצרך רב ששת להשמיענו היתר החזרת תבשיל בגרוף. אלא דאם משנה דפרקא קמא דאם קרמו פניה שרי מתוקם כחנניא שוב ודאי דמשנתינו להחזיר תנן שלא יסתרו שני משניות להדדי לכך הקשה רבא תרווייהו תנינא שעל ידי מה ששנינו היתר השהיי' ממילא ידענו שמשנתינו להחזיר וידענו גם איסור החזרה באינו גרוף והיתר החזרה בגרוף ומשני דיוקא דמתני' קמ"ל שגם היתר השהייה אינו מפורש וא"כ ממילא היתר החזרה של תבשיל בגרוף אינו מפורש דאיכא למימר לשהות תנן והוצרך ר' יוחנן לומר תרווייהו ואף שאם הי' אומר היתר השהייה שוב הוה מוכח היתר החזרה שהרי על כרחיך להחזיר תנן מ"מ כיון שעל ידי מימרא דר' יוחנן הוא דהוה ידעינן שוב אמרו ר' יוחנן בפירוש: ובזה נלע"ד לפרש כוונת רש"י בד"ה להחזיר תנן וכו' הלכך עקר לא יחזיר הואיל ואינה גרופה ומהרש"ל ורש"א כלם נדחקו מאוד בדברי רש"י דמה הלכך שייך בזה והלא גם אי לשהות תנן וגם השהייה אסורה באינו גרוף וק"ו ההחזרה ועיין בדבריהם אמנם לדידי א"ש דאי להחזיר תנן עקר לא יחזיר הואיל ואינו גרוף משא"כ אי לשהות תנן אז אפילו בגרוף עקר לא יחזיר בתבשיל:

ובגוף קושיית התוס' שהקשו על רש"י דדיוק זה הא קרמו פניה הוא דיוק פשוט אני תמה על התוס' שהרי רש"י בד"ה הא קרמו פניה שרי כתב ותנור לאו גרוף הוא ואי נמי גרוף בתנור לא מהני גרופה ולכאורה דבריו תמוהים דלמה לו כל הדוחקים הללו והרי בהדיא מפורש שם חררה ע"ג גחלים וא"כ מפורש דע"ג גחלים ממש שרי. אלא ודאי דסובר רש"י דע"ג גחלים ממש שמונחת החררה לכ"ע מותר דבזה נזהר מלחתות שלא תחרך לגמרי כמבואר בפוסקים ועיקר הראי' מפת בתנור ולפי זה שוב אין זה הדיוק דאם קרמו פניה שרי מבואר כ"כ פשוט דאיכא למימר דעד שיקרמו רק על חררה דסליק מיני' קאי ולא על פת השנוי ברישא דבבא:

רש"י ד"ה להחזיר תנן וכו' ופירוקא דמתני' הלכך עקר לא יחזיר הואיל ואינה גרופה. כבר כתבתי לעיל ליישב דברי רש"י במ"ש הלכך וכו' שנדחקו בזה כל מפרשי הש"ס עוד אני אומר ליישב ע"פ מ"ש לעיל במתני' דלהרא"ש והטור דסברי דהא דאסור להחזיר מבע"י באינה גרופה היינו בנתבשל כ"צ דגזרינן מבע"י אטו משחשיכה אבל לא נתבשל כ"צ לא גזרו א"כ קשה מהא דר' יוחנן דס"ל דאפי' בתבשיל שלא בישל כ"צ נמי אוסר להחזיר מבע"י כדמוכח מלשון עד שיגרוף [אם לא נימא דהרא"ש לא דייק לשון עד שיגרוף וכמוש"ל] וכן משנתינו אי להחזיר תנן אסור להחזיר מבע"י א"כ אף בלא בישל כ"צ נמי אסור דאי בנתבשל כ"צ איירי א"כ הדרא קושית התוס' לעיל בריש סוגיין ד"ה חמין דנוקי משנתינו גם כרבנן ומודו בנתבשל כ"צ. וזה כוונת רש"י ופירוקא דמתני' חסורי מחסרא וכו' הלכך אם עקר לא יחזיר פי' דאם להחזיר תנן אבל לשהות משהין וחסורי מחסרא וכו' א"כ ודאי דמיירי בלא נתבשל כ"צ דודאי תנא רבותא דהתירא קמ"ל כחנניא ומדאמר עד שיגרוף דמיירי מבעוד יום מכלל דלא כסברת הרא"ש ואפילו לא נתבשל כ"צ גזרינן. אבל אם לשהות תנינא וכרבנן א"כ מיירי בנתבשל כ"צ ואפ"ה אסור לשהות א"כ איכא למימר סברת הרא"ש דבנתבשל כ"צ הוא דגזרינן מבע"י אבל בלא נתבשל כ"צ לא גזרינן ואפי' להחזיר מותר מבע"י ור' יוחנן מיירי בלא נתבשל כ"צ ואעפ"כ אוסר להחזיר משום דסובר להחזיר תנן ולכך אפי' בלא נתבשל כ"צ אסור להחזיר גם מבע"י הואיל ואינו גרוף]:

ד"ה ורב ששת נמי וכו' אדחנניא סמכינן הואיל ותנן מתני' כוותיה וכו' הנה רש"י סותר דברי עצמו דכאן פוסק כחנניא ולעיל (דף ל"ד) ד"ה גזירה וכו' כתב וגזרו אף בבישלה כל צרכו עד שיגרוף או שיקטום והכי מסקינן בפרק כירה דאמר רב קטמה והובערה משהין עליה חמין שהוחמו כל צרכו ותבשיל שבישל כל צרכו וכן אמר ר' יוחנן. והא מסקנא זו לא אליבא דהלכתא. אמנם לפי מה שהוכחתי לעיל דאביי ע"כ סובר דמשנתינו לשהות תנן וכן מוכח נמי מסוגיא דתנור ע"ש א"ש דלעיל (דף ל"ד) אדברי אביי קאי דאביי הוא התם ויטעין והשיבו גזרה שמא יחתה ולאביי לשהות תנן ולדידי' אפי' בישלה כל צרכו אסור ורש"י הביא רק דבישלה כ"צ היא שוה לבישול כמאב"ד ומאן דאוסר בזה אוסר גם בזה.

דף ל"ח ע"ב תוס' ד"ה תנור וכו' אבל להשהות משהה אפי' בתנור וכו' כדמשמע בפ"ק דשרינן קדרא חייתא וכו' והנה בסברא זו נחלקו בו הרז"ה ורבינו האי דעת הרז"ה שאפילו לחנניא דוקא כירה שרי לשהות אבל בתנור מודה חנניא אבל דעת רבינו האי כדעת התוס' והרז"ה כתב שהוא מבטל סברתו נגד דעת רבינו האי. והנה קשה למה הוצרכו התוס' להביא ממרחק ראייתם דהיינו מפ"ק והיא ראי' חלושה שהרי לא מפורש שם דקאי אתנור והלא בידם להביא ממקומם בסוגיא דתנור דקאמר אביי אלא לאו לסמוך והוכיח לסתור דברי רב יוסף ואם יש מקום לדברי הרז"ה א"כ דלמא הרי הוא כתנור דקתני היינו לאסור השהי' דבכירה מותר אפי' באינה גרוף ובתנור אסור אלא ודאי דתנור וכירה שוים הם בזה ומה שמתיר השהי' בכירה הותר בתנור ורציתי להוכיח מכאן דאביי ע"כ סובר דמשנתינו כמ"ד לשהות תנן וכמוש"ל דמדלא הביאו התוס' ראי' זו מכלל שזה אינו ראי' משום דאביי סובר לשהות תנן וגם כירה שאינה גרופה אסור השהי' כמו בתנור. אמנם אין זה ראי' לומר דודאי סובר אביי לשהות תנן אלא שהתוס' לא יכולו להביא ראי' זו משום שיש לדחות דלמא סבר לשהות תנן אבל אחר שכבר הביאו התוס' ראיה מפ"ק דתנור וכירה שוים הם בהיתר השהי' שוב איכא למימר דאביי סובר להחזיר תנן ואעפ"כ אין לומר הרי הוא כתנור ואוסר השהי' משום דגם גבי תנור מותר השהי' כדעת רבינו האי גאון: אמנם אעפ"כ מוכח דסבר אביי לשהות תנן דהא ראיית התוספות אינה לא ממשנה ולא מברייתא דנימא דסמוך עלה אביי וראיית התוס' היא רק מסתם גמ' לעיל בפ"ק וא"כ אביי דעל כרחין מחלק בין תנור לכירה שאינה גרופה לענין סמיכה קשה מנ"ל באמת שהחילוק הוא לענין סמיכה ולסתור דברי רב יוסף אשר לכאורה ריהטא דמשנתינו דוקא כרב יוסף מדתנן תוכו וגבו ושבקי' לסמיכה ודלמא דברי רב יוסף נכונים דיסמיכה גם תנור מותר וההפרש בין תנור לכירה שאינה גרופה הוא לענין שהייה דאף שמותר בכירה כחנניא אסור בתנור וכסברת הרז"ה אלא ודאי דפשיטא לי' לאביי דלשהות וגם כירה אסור השהי' ודוק:

גמ' גלגל מאי אמר רב יוסף גלגל חייב חטאת. הנה היא גופא קשיא מנ"ל לרב יוסף דמשנתינו במיחם שהוחם באור ודלמא בהוחם בחמה ודבר הלמד מענינו הוא דומיא דסודרין ואם תאמר א"כ הוה לי' למתני בסיפא גבי חול ואבק דרכים יש לומר דר' יוסי פליג גם במיחם והכי תניא ברישא ור"י מתיר דקאי אתרווייהו ובפרט לרב יוסף דהא דמודה ר' יוסי בסיפא הוא משום הזזת עפר וזה אינו שייך במיחם. וגם לרבה הא אינו אסור לר' יוסי אלא בהטמנה וזה אינו שייך במיחם וכשם שלא גזרו הטמנת סודרין אטו הטמנת רמץ כמ"ש התוס' בד"ה שמא יטמין וכו' הכי נמי אין לגזור מיחם אטו רמץ וצריך לומר דפשיטא לי' לרב יוסף דבמיחם ודאי לא פליג ר' יוסי משום שהוא דבר שדרכו לחממו באור ובודאי גזר אטו אור וא"כ דמודה ר"י במיחם היה לו לשנותו בסיפא אלא ודאי דמיחם דמשנה לא שייך בפלוגתייהו כלל דמיירי בתולדות האור ושנה מתחלה דבר שחייב עליו חטאת מן התורה ואח"כ שנה דברים האסורים מדרבנן לכל מר כדאית ליה:

שם אמר מר ברי' דרבינא אף אנן נמי תנינא הנה הביא ממרחק לחמו ממשנה דסוף מכילתין והרי ממשנתינו עצמה הדבר מוכרע מדאסרו תולדות חמה אטו תולדות אור מכלל דתולדות אור אסור מדאורייתא וצריך לומר שלא אסרו תולדות חמה מפני תולדות האור אלא מפני בישול באור ממש ולפי זה גם חמה אסורה דג"כ יש לגזור אטו אור וא"כ משנה דסוף פירקין [צ"ל פרק חביות] ואת הצונן בחמה על כרחין ר' יוסי. היא: אי נמי על דרך זה שאם הוכיח ממשנתינו הי' הוכחה רק מת"ק אבל מר' יוסי לא הי' הוכחה דדלמא בזה פליגי דת"ק סבר תולדות האור מן התורה ולכך גזר תולדות חמה אטו תולדות האור ור"י סובר תולדות האור עצמו דרבנן ולא גזר בתולדות תמה גזרה לגזרה ולפי זה קשה א"כ מה הביא ממשנה כל שבא בחמין ודלמא רבנן היא וצריך לומר דמשנה שאחריו יוכיח ואת הצונן בחמה דר' יוסי היא ומוכח דמוקי כר' יוסי ולא כרבנן. ובזה נקשר מאי דאמר והא דתנן נותנין וכו' לשון והא משמע דמקשה למעלה. ולדידי ניחא דע"י דברי מר ברי' דרבינא רצה לומר כן. אלא דא"כ לא היה משני מידי:

ולכן נראה דחוזר על דברי רב יוסף דאמר גלגל חייב חטאת ומוקי במיחם שהוחם באור ודלמא במיחם שהוחם בחמה ור' יוסי פליג בהא ג"כ וצ"ל דא"כ סודרין למה לי השתא במיחם פליג ק"ו בסודרין וקשה ודלמא סודרין לרבותא דרבנן וצ"ל דא"כ ליתני גג וא"כ על כרחין רבנן אסרי גם בגג אע"ג דלא מיחלף בתולדות האור [וע' עוד בתוס' לקמן ד"ה שמא יטמין וכו'] וא"כ היה סבור דלפי זה. ה"ה בחמה עצמה ולכן משיב לו בחמה דכ"ע שרי בתולדות האור דכ"ע אסור כי פליגי בתולדות חמה היינו גג ואעפ"כ חמה מותר וע"פ סברת רש"ל בתשובה [סי' ס"א] דהחשש שיטעה דכל שאין חומו רק מחמת דבר אחר לא מיקרי בישול אבל בחמה אין לו לטעות:

אף אנן נמי תנינא הנה מר ברי' דרבינא הי' לו להביא ממשנתנו דהיא גופא קשיא כיון דמודה ר"י במיחם כמו"ש תוס' לקמן [ד"ה שמא יטמין] דדבר שדרכו לחמם באור מודה ר"י א"כ היא גופא קשיא למה אחז במשנתנו הדין במיחם שהוחם באור הוה ליה למימר במיחם שהוחם בחמה כ"ש באור ואין לומר דבאמת מיירי בהוחם בחמה דא"כ הי' לו לשנותו בסיפא בהדי חול ואבק אלא ודאי דמתחלה תנן מה שחייב עליו מן התורה. אמנם כל זה לרבה אבל לרב יוסף הטעם משום מזיז ופליג ר' יוסי גם במיחם] ואם כן איכא למימר דמיירי באמת בהוחם בחמה ופליג ר"י באמת אתרווייהו ולכך הוצרך להביא ממשנה דסוף מכילתין. וא"כ מוכח דמר בריה דרבינא סובר משום שמא יזיז ומתורץ קושית הב"ח בסי' שי"ח שהקשה למה לא הביא הטור שאסור גם מבעוד יום דהא רבה ורב יוסף הלכה כרבה. ולדידי נראה דכאן הלכה כרב יוסף כיון דמר בריה דרבינא קאי כוותיה:

אמנם לפי מ"ש למעלה דלרב יוסף במיחם שהוחם בחמה גם לר"י אסור כיון שדרכו לחמם באור ועיקר הוכחת התוס' לקמן דמודה ר' יוסי במה שדרכו באור הוא מדברי רב יוסף וכמו שאכתוב בדברי התוס' א"כ הדרא קושיא לדוכתא. ונראה כאשר נדקדק כיון דלרב יוסף גם גילגול אסור כמבואר בתוס' [ע"כ מצאתי בכתביו הק']:

ובליקוט מצאתי על הא דאמרי' ר"י אמר שמא יזיז. הנה אם לרב יוסף אסור גם גילגול א"כ למה נקט במשנה יטמיננה וצריך לומר דנקט לדיוקא דאפילו דרך הטמנה דוקא חול דשייך יזיז ומתורץ קושית מהרש"ל ומוהרש"א ומוהר"ם [בד"ה אלא למ"ד] [ע"כ]:

דף ל"ט תוס' ד"ה שמא יטמין וכו' ואטו סודרין שנתחממו באור וכו' שאין דרך כ"כ לחממן וכו'. הנה מדדייקי התוס' שאין דרך לחממו וכו' משמע הא דרכו בכך מודה בהו ר' יוסי. ולכאורה מנא להו להתוס' הא ודלמא דוקא דרך הטמנה אוסר. ונראה דמדברי רב יוסף הוכיחו כן וכפמש"ל. דמדקאמר רב יוסף גלגל חייב חטאת ומנא ליה ודלמא בשהוחם בחמה איירי ור"י פליג גם אמיחם. אע"כ דבמיחם לא פליג ר' יוסי שדרכו בכך לחממו באור ובחול ואבק דרכים שאין דרכו לחממו באור סובר שאפילו דרך הטמנה לא גזרינן אטו רמץ ולכך צריך לטעם הזזת עפר ואם זה לרב יוסף ק"ו לרבה דדבר שדרכו לחממו באור שאסור שלא דרך הטמנה:

ובזה עמדתי על קושיית מהרש"א שהקשה ממאי דאמר לקמן מעשה טבריא ארישא דמה הקשו רבנן ממעשה טבריא שמים הוא דרך לחמם באור ונדחק מהרש"א דדומיא דאנשי טבריא אין דרך לחמם באור. ולכאורה דבריו נפלאו דלקמן לשיטת רב יוסף קאי ולרב יוסף הטעם משום הזזת עפר ואין צריך לחלק בין דרכו באור. ולדידי ניחא שעיקר סברא זו מדברי רב יוסף ילפינן: וזה אצלי כוונת רב נחמן דאמר בחמה דכ"ע לא פליגי דשרי בתולדת האור כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי בתולדת החמה והנה תולדות החמה מאן דכר שמי' לפלוגתייהו ואם נקט דבר שאסור מן התורה הוה ליה לומר גם אור עצמו והוה ליה למימר באור ובתולדתו כ"ע ל"פ דאסור ועוד אסור חיוב מיבעי' ליה ולכן נלע"ד דהכי פירושו בחמה דכ"ע ל"פ דשרי בתולדת האור היינו דבר שדרכו להיות תולדות האור כמו מיחם אף אם עתה הוחם בחמה דהרואה יסבור שהוחם באור כי פליגי בתולדות החמה דבר שאין דרכו להיות רק תולדות החמה מר. סבר גזרינן וכו': והנה אם נרצה לדקדק ורב יוסף גופי' מנ"ל הא דמודה ר"י במה שדרכו לחממו באור וצריך לומר דהיה קשה לו אם ר"י פליג במיחם ק"ו סודרין. ואם כן למה נקט סודרין. אלא דאיכא למימר דמיחם קתני לרבותא דר' יוסי וסודרין לרבותא דרבנן וצריך לומר דאי לרבותא דרבנן ניתני גג שהוא רבותא יותר. וראיה דבר שרש"ל בתשובה סימן ס"א רוצה באמת לאסור סודרין ולהתיר גג אלא דאי הוה תני גג הוה אמינא גג הוא דאסור משום דגזרי' אטו גג שיש בו עפר. אבל סודרין מותר ולעולם דגם גג אסור [ולפי זה לרב יוסף דאית ליה גזירת הזזת עפר איכא למימר דגם גג אסור והא דלא נקט גג דהוה אמינא שאין האיסור משום אטו תולדת האור רק האיסור אטו גג שיש בו עפר וכל זה אם שייך בגילגול הזזת עפר אבל אם לא שייך בגילגול הזזת עפר רק בהטמנה א"כ הדרא קושיא לדוכתא ניתני גג לרבותא דרבנן. וצריך לומר כרש"ל דגם רבנן מודו בגג:

ומעתה ממקום שבא רש"ל להתיר אני בא לאסור ומתחלה אני תמה על רש"ל ואומר אני שהוא מתיר דבר שהוא אסור להרי"ף ולהרמב"ם עכ"פ. ואני תמה על הרש"ל דרשב"ג דאמר מגלגלין ע"ג גג רותח אתיא ככ"ע גם לרבנן. א"כ למה השמיט הרי"ף דברי רשב"ג ולא הביאם כלל הא מעתה אין עליך לומר אלא שדעת הרי"ף דרשב"ג כר' יוסי ולית לן נ"מ אליבא דדינא שהלכתא כרבנן. וגם מה שנסתפק הרש"ל בדעת הרמב"ם ג"כ פשוט שאי הוה ס"ל להרמב"ם להתיר בגג רותח למה לא הביא ההיתר מפורש כיון שההיתר מפורש בברייתא דרשב"ג. אלא ודאי הדבר פשוט דגם איהו ס"ל דכל זה הוא לר' יוסי ולא לת"ק. ומעתה אין לרש"ל להתלות רק מדברי הרא"ש. ואני אומר דעיקר קושיתו למאי הילכתא הביא הרא"ש מה שאסור לרב יוסף אפילו גילגול [ע"ג חול] והלא לת"ק בלא"ה הכל אסור משום תולדות האור והנה זה אינו ראיה דאכתי יש נ"מ לענין יו"ט שהבישול מותר ומשום שמא יזיז אסור. ומעתה נ"מ דשייך שמא יזיז גם בגלגול לאסור הגלגול ביו"ט בדבר ששייך בו יזיז עפר. אבל בשבת בלא"ה בכל מילי אסור משום תולדות האור כדברי הת"ק:

ומה שנשען רש"ל על דברי הירושלמי שאמר תמן אמרי חמה מותרת תולדות חמה אסורה ורבנן דהכא אמרי בין חמה ובין תולדות חמה מותרת. מתניתא פליגא על רבנן דהכא דתנן לא יטמיננה בחול וכו' שניא היא שעושה חריץ. והקשה הרש"ל הא לת"ק לא מהני הך שנוייא שהרי אוסר סודרין דלא שייך בו חריץ גם על המקשה קשה למה הקשה מסיפא ולא מרישא. ואם תאמר דלא חש הירושלמי אם פליגי רבנן דהכא על ת"ק דנוכל לומר אינהו דאמרי כר' יוסי ולכן פריך מסיפא שהוא דברי הכל. ומשום הכי משני שאני שעושה חריץ א"כ דקארי לה ולא ידע לחלק מטעם חריץ א"כ למה לא הקשה רישא אסיפא מ"ט מתיר ר' יוסי ברישא ולא בסיפא אלא ודאי שבין רבנן דהכא ובין רבנן דהתם כולהו כת"ק ולא פליגי אלא בתולדות חמה כמו גג שאין לטעות שהוחם באור ורבנן דהתם אפילו בזה אוסרין ורבנן דהכא מתירין וקאמר מתני' פליגא שאוסר גם חול ואבק שודאי אין לטעות שהוחם באור. והי' סבור המקשה דסיפא הוא דברי הת"ק ור"י פליג גם בהא ולרבותא דת"ק קאמר שגם בזה אוסר עיין שם בדברי רש"ל. ואני אומר אתמהה אם אפשר לפרש דסיפא אתי רק לת"ק א"כ מאי פריך בש"ס דילן וליפלוג ר"י בהא וגם מכאן תיובתא לרש"ל אם איתא להחמיר בסודרין יותר מחול ואבק א"כ מאי פריך וליפלוג נמי ר"י בהא. והרי כיון דפליג בסודרין ק"ו דפליג בהא וקתני הך סיפא לרבותא דת"ק אלא ודאי הא ליתא. וכוונת הירושלמי דלרבה דאמר שמא יטמין ברמץ ואסור להטמין במה שהוחם בחמה שמא יטמין ברמץ ואם כן עכ"פ תולדות חמה מיחלף בתולדת האור אם הוא דרך הטמנה אבל הא ודאי דחמה באור לא מיחלף אפי' דרך הטמנה. כגון קופה שטמן בה מותר ליתנה בחמה ואף שליתן קופה שטמן בה על גבי גפת אסור כמבואר בריש במה טומנין היינו ג"כ דגפת מיחלף ברמץ דשניהם מוסיף הבל ואם יניח על של גפת יניח ג"כ על רמץ אבל להניח קופה שטמן בה בחמה ודאי מותר שאין לומר שאם יניח בחמה יניח ברמץ דחמה ברמץ או באור בכל הך שמעתא לכ"ע לא מיחלף אבל בחול שכבר הוחם בחמה אם יטמין בו יטמין גם ברמץ דתולדת חמה בתולדת האור מיחלף אם הוא דרך הטמנה. והחילוק שבדרך הטמנה מודה ר"י ובדרך גלגול פליג. נלע"ד דר' יוסי סבר אפילו לרבה דבשבת עצמו אין לומר שיחליף תולדות חמה בתולדות האור אבל בע"ש ודאי אם נתיר לו תולדות חמה יתיר גם תולדות האור ואם אנו אוסרין בע"ש אין להתיר בשבת דמיחזי כחוכא לאסור בע"ש ולהתיר בשבת ורב יוסף סובר דשפיר יש לחלק בין ע"ש לשבת אבל בחמה עצמה בשום פעם אין לגזור אפילו בע"ש. ומת"ק נשמע לר' יוסי דת"ק אוסר גם בגלגול וסובר דשפיר גם בשבת יש לגזור אטו תולדות האור ואפ"ה בחמה עצמה מתיר. ולפי זה על משנה דהכא לא הקשה המקשה בירושלמי מ"ש רישא ומאי שנא סיפא שהיה סבור כשנוייא דרבה. אבל רבנן דהכא דאמרי בין חמה ובין תולדות חמה מותרת משמע שאין חילוק בין חמה לתולדות חמה כלל והקשה מסיפא דדרך הטמנה תולדות חמה אסורה וחמה מותרת ומשני שנייא הך דעביד חריץ ואין האיסור משום תולדת חמה כלל שאפילו בחול ואבק שהמה צוננים לגמרי ג"כ אסור וחוזר אני לראשונות דרש"ל ע"י מה שכתב הרא"ש דגם בגלגול שייך שמא יזיז בא להתיר לגלגל בגג. ואני אומר נהפוך הוא שאם בגלגול לא שייך שמא יזיז א"כ קשה מדוע לא תנן במשנתינו גג לרבותא דת"ק ואין לומר דתנן סודרין לרבותא דר"י זה אינו דלר' יוסי נדע מסיפא מדאינו מודה רק בחול ואבק מכלל דבסודרין פליג ועוד דיותר ראוי למיתני רבותא דתנא קמא דהילכתא כוותיה ואין לומר דאי הוה תני גג הוה אמינא שהטעם משום דגזרינן גג שאין בו עפר אטו גג שיש בו עפר זה אינו, שהרי בגילגול אפי' ביש בו עפר לא שייך הזזת עפר אלא ודאי מדלא נקט גג ש"מ שבאמת גם בגג מותר גם לת"ק. אבל עכשיו שפי' הרא"ש שגם בגלגול הזזת עפר א"כ לעולם דת"ק אוסר גם בגג ונקט סודרין לרבותא דת"ק דלא תימא דדוקא בגג אוסר ת"ק דגזר שאין בו עפר אטו גג שיש בו עפר: ומה שכתבתי לגזור גג שאין בו עפר ולא אמרתי סתם דאי הוה נקט גג הוה מוקמינן ליה בגג שיש בו עפר כוונתי בזה לתרץ אגב זה דברי הגמ' דאמר סתם גג לית בי' עפר ולא משני הב"ע בגג שאין בו עפר וגם לתרץ לאוקימתא דר"ת בספר הישר [בתו' ד"ה מפני] איך קאמר בגמ' אלא למ"ד שמא יזיז וכו' איך שייך לגזור הא ודאי מזיז. ובשלמא לפי' ראשון של ר"ת כבר תירצו התוספות דבאיסור דרבנן שייך לגזור וכבר נתקשו בזה מהרש"ל ומוהר"ם ונדחקו ונלע"ד שגם המקשה ידע דנוכל לאוקמי בגג שאין בו עפר אלא שהקשה לגזור אטו גג שיש בו עפר ומשני סתם גג לית ביה עפר ולכן לא גזרו בשביל מה שלא שכיחא והא דנדחקו לפי' קמא דר"ת לומר דכל איסור דרבנן שייך לגזור ולא תירצו כנ"ל משום דלפירוש קמא דר"ת אין לומר שהמקשה אסיק אדעתיה לאוקמי באין בו עפר רק שהקשה לגזור אטו יש בו עפר דהרי לר"ת גם ביש בו עפר אין כאן רק איסור מוקצה שהוא דרבנן ואיך לגזור אין בו אטו יש בו והוה גזירה לגזירה: