צל״ח – ציון לנפש חיה – פסחים – קטע 74

ע''ב ה"נ מסתברא וכו' אבל פלגא ופלגא וכו' ויש לדקדק דנטמא קהל ברישא הוא מיותר דהוא ק"ו מרובו דאם היכי דנטמא רוב הקהל יעשה בטומאה קל וחומר בנטמא כולו וחשבתי לומר דלהכי שנאו במשנתנו להורות דיעשה בטומאה דרוב הקהל הוא דומיא דיעשה בטומאה דכל הקהל ולהורות שאף ע"י רוב הקהל עושים כלם בטומאה דאין קרבן צבור חלוק אבל לפי האי ה"ל מסתברא כבר מוכח מסיפא דפלגא ופלגא הללו עושין לעצמן וא"כ מכלל דיעשה בטומאה דרישא בנטמא רוב הקהל היינו דכלם עושים בטומאה דאל"כ מאי איכא בין פלגא לרובו וא"כ אייתר נטמא קהל דרישא לכן נעל"ד דתני נטמא קהל שהוא מיותר לומר דכשם שנטמא קהל ודאי שנאכל הבשר בטומאת בשר דלא סגי בלא"ה שהרי הבעלים מטמאים הבשר כך נטמאו כהנים הותר גם טומאת בשר ולא תימא שצריכין לזהר שלא יגעו בבשר עיין מעל"ד בתוס' בד"ה או שהיו כהנים טמאים שכתבו אעפ"י שיכולים לזהר שלא יגעו בבשר וכו' ולכאורה היא גופא קשיא דמנ"ל להתוס' שאינם צריכין לזהר בזה ויעשה בטומאה היינו טומאת הגוף דכהנים ולפי מ"ש ניחא דרומיא דנטמא קהל קתני ואי לאו בבא יתירא דנטמא קהל לא הוה אמרינן בטומאת כהנים שהותר גם טומאת בשר ואף ששנינו נטמא רוב הקהל וגם שס ע"כ יש טומאת בשר להטמאים מ"מ לח הוה אמרינן דדומיא דהכי הותר בטומאת כהנים כיון שאין כאן בבא מיותרת לא הוה אמרינן זה דומיא דזה אלא הא כדאיתא והא כדאיתא

שם לרב ולל"ב דר"כ הא דתניא וכו' לפי סדר הגמרא היה לאחוז בהנך קושייות או לפי סדר הברייתות והוה להקשות תחלה הך ברייתא דתניא הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן ר"כ בתרי לישני היכי מתרץ לה או דהוה לי' לאחוז בסדר המימרות ולהקשות רב ול"ק דר"כ הך ברייתא דתניא וטמאין אין עושין וכו' במה מוקמי לה אבל סדר הקושיית שלפנינו הוא בדילוג ונלע"ד משום דרב ול"ב. דר"כ הך ברייתא דטמאין עושין את השני מוקמי לה בחד גוונא, להכי מקדים לה ובתר הכי קאמר רב ול"ק דר"כ היכי מתרצי הך ברייתא דטמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני משום דעכ"פ תרווייהו מתרצו לה אף דלא מתרצו בחד אוקימתא מ"מ עכ"פ אתיא כוותייהו כל חד לפי אוקימתא דידיה משא"כ ברייתא דהללו עושין לעצמן וכו' דלא מתרץ לה ר"כ כלל ואיצטריך לומר תנאי היא לכן שבקא לסיומא דמלתא:

שם לרב ולל"ק דר"כ וכו' רב מתרץ וכו' ויש להקשות הרי לפנינו דרך מרווח לתרץ הך ברייתא לרב ולר"כ בחד גוונא ולמימר דמה דקתני מחצה טהורים ומחצה טמאים היינו טמאי מתים לחוד הם שוים במספרם עם הטהורים אבל יש ג"כ זבים ולכך אותן ט"מ אינן עושין לא את הראשון ולא את השני בראשון לא עבדי דהגדילו זבים על הטהורים והוה להו מ"מ מיעוטא ובשני לא עבדי דנצרפו זבין עם ט"מ דלא עבדי בראשון והוה להו רובה ולא עבדי בשני וכר מני בר פטיש לקמן דף כ' ע"ב ונראה דבחרי יותר באוקמתא דמוקים עתה לכל מר כדאית ליה משום דבזה פלגא טמאים ופלגא טהורים הוא בדוקא בין לרב ובין לר"כ ועיין בתוס' בד"ה ור"כ מתרץ לה כו' ולרב ודאי ניחא דנקט מחצה טמאים לרבותא לא מבעיא רוב טמאים ודאי לא עבדי בשני אלא אפי' פלגא גם כן בשני לא עבדי וכן נקט פלגא טהורים לרבותא לא מבעיא רוב טהורים בלי נשים ודאי דלא עבדי טמאים בראשון אלא אפי' פלגא טהורים מ"מ כיון דנשים עודפות על הטהורים לא עבדו טמאים בראשון אבל הוה מוקים לה בזבים עודפים הוה קשי מאי ארי' פלגא ופלגא הרי אפי' אי הוה טמאים או הטהורים חד מנייהו עודפים מ"מ ע"י הכרעת הזבים לכל צד הוו להו טמאים מועטים בראשון ורובה בשני אלא דלרב לא הוה מצי למימר בטהורים עודפים על ט"מ משום דרצה כאן בברייתא להשמיענו לאפוקי מדשמואל לקמן דף פ' ע"א בהיו רובם זבים ומיעוטן ט''מ כפי מה שיתבאר בדברינו בתוס' בד"ה וטמאים אינן עושין וכו דלשמואל לא משגיחין בראשון בזבים כלל והוו להו כמו שאינן ודלא כמהרש"א לקמן ואם כן השתא דנקט פלגא טהורים א"כ מוכח ממילא שהזבים מצטרפין עם הטהורים דאל"כ אלא כשמואל דזבים בראשון כמאן דליתנוהו אם כן למה לא עבדו טמאין בראשון דהרי לרב הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן מוכח לאפוקי מדשמואל אבל אי הוי נקט טהורים רובה אז לא שמעינן לאפוקי מדשמואל דהרי הטהורין לחודייהו הם רובה וממילא לא עבדו טמאים בראשון ולהשמיענו רבותא דלא עבדי בשני אף שהיו מועטים בראשון משום דמצרפי זבים בשני עם הטמאים זה אינו רבותא כלל דבשני ליכא שום פלוגתא כלל וגם לשמואל הזבים מצטרפים בשני שהרי גם הם באים לעשות פ"ש ועד כאן לא פליג שמואל אלא בראשון שאז אין לנו שום עסק עם הזבים דבין רובה ובין מעוטא זבים לא עבדי כלל אלא דאיפכא הוה קשה דנתני רבותא לאידך גיסא דאפילו טמאי מתים מרובים על הטהורים אפ"ה לא עבדי בראשון משום דום בראשון מצטרפי זבים על הטהורים ולכך לא מוקי אליבא דרב דמיירי שיש זבים ולרב כהנא הוה קשה משני צדדים חדא הקושיא הנ"ל דנתני רוב טמאים דהשתא דנקט פלגא ליכא הוכחה לאפוקי מדשמואל דהרי אף בלי צירוף זבים לא עבדו לר"ב פלגא בראשון ומה דלא עבדי בשני גם כן ליכא הוכחה לאפורי מדשמואל וגם לא שום רבותא דכבר כתבתי דבשני ליכא שום פלוגתא ולא שום הוה אמינא שלא יצטרפו הזבים ולמימר דר"כ באמת סבר כשמואל דזבים בראשון לא מתחשבי כלל וטמאים לא עבדו בראשון הוא משום דפלגא לדידי' לא עבדי בראשון ובשני הוא דלא עבדי משום צירוף זה גם כן לא ניחא להגמרא למימר דר"כ פליג גם בזה לקמן על שמואל ור"כ תלמידו דרב מהי תיתי נעשה פלוגתא קדשה בין ר"כ ובין רבו רב מה דלא אשכחן בפירוש דפליג עליו וגם לאידך גיסא קשה דנתני שהיו טהורים רובה ואפ"ה לא עבדי בשני משום דבשני מצטרפי זבים ואף שכתבתי שאין מה דבשני מצטרפי זבים היינו למשבק בשביל זה רבותא קרנם אה אחרת אבל עכ"פ טפי הוא רבותא מפלגא טהורים ואין לומר דאז לא הוה ידעינן דבראשון מצטרפי זבים דהרי גם בלי צירוף זבים הטהורים הם רוב דהרי גם עתה דנקט פלגא טהורים ג"כ לא מוכח לר"כ דזבים מצטרפים דלר"כ גם פלגא לא עבדי בראשון דלר"כ מחצה אינו כרוב ולהכי בחר הש''ס יותר באוקימו' שבסוגי' כל אחד כדאית לי' ועיין לקמן בדברינו בדברי התוס':

תוס' בד"ה וטמאין וכו' ואומר ר"י דלא מקרי איש וכו' והדבר צ"ע אם כן למה אמר ר"כ מחצה על מחצה אינו כרוב והלא בשביל זה לא הי' עיכוב עלייהו מלעשות בראשון אלא טעם אחר איכא בדבר שלא יהי' קרבן צבור חלוק וטעם זה לא נזכר כלל בדבריו וצריך לומר שכוונתו שאם מחצה הי' כרוב אז היו גם הטהורים עושים בטומאה בשבילם ושפיר היו עושים הטמאים בראשון שכולהו עבדו בטומאה אבל לפי שמחצה אינו כרוב ואין בכחם להכריע עמהם גם הטהורים לעשות בטומאה ועבדי הטהורים בטהרה ולכך לא עבדי הטמאים כלל שלא יהיה ק"צ חלוק והא דלא מספקא לי' גם בדברי רב דכוונתו מחצה כרוב היינו להכריע עמהם אם הטהורים לעשות בטומאה משום דא"כ משנתינו דתנן ריבו הוא דעבדי בטומאה הא פלגא לא במאי מוקמת לה:

אלא דלפי זה ללישנא בתרא דר"כ מה דאמר אינו כרוב היינו משום דאי הוה כרוב היו גם הטהורים עושים בטומאה אם כן בסוף העמוד אמר לך רב כהנא תנאי היא איכא למ"ד מחצה על מחצה כרוב וכו' וקשה האיך אתיא הך מתני' דתניא הללו עושין לעצמן וכו' כמ"ד מחצה כרוב חם כן איך עושין לעצמם הי' לטהורים ולטמאים למעבד כולהו בטומאה וכך הוה לי' לתרץ תנאי היא איכא מ"ד קרבן ציבור חלוק ואיכא מ"ד אין ק"צ חלוק

וצריך לומר שאם הי' משני כך תירוץ זה מספיק לל"ב דר"כ אבל ללישנא קמא דטמאים עבדי בשני א"כ אינו מועיל לתרץ שאיכא מ"ד אין ק"צ חלוק דאכתי בשביל זה אם הם ראוים בראשון רק דאי אפשר להו למעבד שלא יהי' ק"צ חלוק בשביל זה לא יודחו לשני כיון דמחצה כרוב רובה בשני לא עבדי לכך מתרץ איכא למ"ד מחצה כרוב ואיכא למ"ד אינו כרוב וכיחידי' מחשבו ועבדי בשני ובאמת תירוץ זה הוא רק לתרץ ל"ק דרב כהנא אבל לתרץ ל"ב דר"כ ותנאי היא דאיכא למ"ד ק"צ חלוק ואיכא למ"ד אינו חלוק זה לא היה צריך התרצן לפרש דפלוגתא זו מפורשת באותה ברייתא עצמה: ק

ולפי זה דעקר תירוץ זה הוא לל"ק דר"כ ממילא מפריך דברי ק מהרש"א לקמן דף פ' ע"ב בתוס' בד"ה בראשון לא עבדי וכו' ודברי מהרש"ל שם בתכלית הקיצור ודברי מהרש"א דלשמואל הגדילו טהורים על הזבים והוה להו זבים רובה ועבדי טמאי מת בראשון אם כן למה הוצרך למימר כאן לל"ק דר"כ תנאי היא נימא דר"כ ס"ל כשמואל וברייתא דקתני היו מחצה על מחצה הללו עושין לעצמן והללו עושים לעצמן היינו טהורים וטמאי מתים היו מחצה על מחצה וזבים הגדילו על הטהורים דהיינו שהיו שליש זבים ושליש טהורים ושליש טמאי מתים לכך טמאי מתים אינן נדחין לשני דהוה לי' רובם זבים ואם כן אף שמחצה טמאי מתים אינן כרוב אפילו הכי עבדי בראשון כדין רובם זבים ומיעוטן טמאי מת לשמואל אבל היכא דליכא זבים ויש מחצה טהורים ומחצה טמאי מתים אז מחצה אינו כרוב ונדחים לפסח שני אלא ודאי שאין זה טעמא דשמואל דבראשון כיון שאין לנו שום עסק בזבים שהרי בין אם הם רוב או מיעוט לעולם אין דינם בראשון ולכך מחשבי הזבים בראשון כאלו אינם לפנינו כלל ולכך ברובם זבים ומיעוטן טמאי מת לשמואל הזבים כאלו אינם והוה כאלו אין כאן רק טמאי מת ועבדי בראשון ואם כן ה"ה בשליש זבים ושליש ט"מ ושליש טהורים לשמואל הזבים כאלו אינם והוה לי' פלגא ט"מ ופלגא טהורים ובזה הלכה כרוב בפלגא דהוה כרוב ואם כן עבדי ט"מ בראשון ולכך כתבו התוס' דרבי מני בר פטיש הוא כרב ואם חשבינן גם הזבים עם הטהורים בראשון והוה להו טמאי מת מיעוט ולא עבדי בראשון ולכך גם כאן לא הוה יכול לתרץ לר"כ דס"ל כשמואל ומיירי ברייתא דחוץ לזבים הוה פלגא ופלגא דמה בכך דאכתי לשמואל הזבים בראשון כאלו אינם ואכתי פלגא ופלגא הוה ולר"כ לא עבדי בראשון והצרך לומר תנאי היא: ד"ה קסבר נשים בראשון רשות משום רב איצטרך למימר הכי וכו' אבל לר''כ אפילו הוה בראשון חובה אתי שפיר דפלגא בראשון לא עבדי ובשני עבדי כיון דבשני נשים רשות הוה לי' טמאים מיעוטא עכ"ל ואני אומר שאם הי' אומר דבראשון חובה אפילו ניחא אוקימתא זו יותר דעכשיו דאמר נשים רשות קשיא קושיית התוספות בדבור שאחר זה דהוה מצי למנקט בברייתא דע"י נשים הוה רוב טמאים עיין שם אבל אי הוה נקט נשים חובה בראשון אם כן אי הוה ע"י נשים רוב טמאים הוה עבדי כולהו בראשון בטומאה ולכך צריך למימר פלגא דפלגא בראשון לר"כ לא עבדי וצריך לומר דאע"פי דלר"כ הוה ניחא יותר למימר נשים חובה מ"מ יותר ניחא לי' לאוקמי לר"כ ולרב בחד גווני אף שעל ידי זה צריכין אנו למדחק ולמימר דבאמת פלגא טמאים לאו דוקא מלאוקמי לר"כ בגווני אחרי' אף שאן יהיו פלגא דנקט בדיוק גמור פלגא דוקא ואף שכתבתי לעיל ליישב על מה דלא מוקי לרב ולדל"ק דר"כ בחד גוונא משו דיותר ניחא ליה לאוקמי שיהיה פלגא דוקא נרא' דהתם אתיא פלגא דוקא בין לרב ובין לר"כ לכך בחר יותר להיות פלגא בדוקא מלאוקמי בחד גוונא אבל כאן אף שהיו בידו לומר נשים חוב להנצל מקושיית מ"מ היינו לרב כהנא אבל לרב על כרחך קשיא קושיית התוס' ואם כן על כרחך צריך לומר לרב פלגא לאו דוקא לכך בחר לומר כן אף לרב כהנא שיהיה בחד גוונא דף פ' ע"א אתמר היו ישראל מחצה טהורין נראה דאלו מחצה טהורין היו כלם אנשים שאם היתה אשה ביניהם לא הי' עולא אומר משלחין וכו' רק היו מטמאין האשה במת דבאשה לא שייך שמדחה אותה מחגיגה שאשה אינה חייבת בחגיגה

שם במת נמי אפשר דעביד בשביעי הא דלא קאמר אפשר דעביד בששי שהוא שביעי שלו דהא לעולא שוחטין וזורקין על טמא מת בשביעי שלו כמו על טמא שרץ ויכול לשלח קרבנותיו מ"מ היינו שאר קרבנות אבל חגיגת הרגל דאיתקש לראי' ומי שאינו בביאה אינו בהבאה ואפילו טבל מ"מ גם טבול יום אסור בביאת מקדש ואם כן אינו יכול להביא חגיגתו בששי דהיינו שביעי שלו ועיין בתוס' ד"ה אתה מדחהו וכו' ולכך קאמר דעביד א בשביעי דהוא שמיני שלו:

שם דעביד בשביעי ויש להקשות ודלמא לכך אמר עולא משלחין שזה תקנה תמידות משא"כ לטמאו במת לפעמים יחול שביעי של פסח בשבת ואתה מדחהו מחגיגתו שהרי אין חגיגה דוחה שבת ונראה דעולא מדויל ידו משתלים דאיהו אמר לקמן דף צ"ג ע"ב דדרך רחוקה כל שאינו יכול לכנוס בשעת שחיטה דהיינו ט"ו מילין ואם כן כשחל שביעי של פסח בשבת אז גם ע"פ חל בשבת ואם כן גם תקנתא דמשלחין לדרך רחוקה ליתא אז שהרי אסור לו לצאת בשבת חוץ לתחום ק"ו ט"ו מילין אלא דאכתי תקנה דדרך רחוקה שייך אף היכי דלא שייך שיעשה חגיגה בשביעי של פסח וכגון שחל פסח בערב שבת ואם אתה מטמאו בע"פ במת חל שלישי שלו בשבת ואין הזאת דוחה שבת ונדחה הזאת שלישי עד אחד בשבת ויהי' הזאת שביעי בחמשה בשבת שהוא שביעי של פסח והרי הוא נדחה מחגיגתו ועוד קשה דכשחל פסח ביום ב' ואז ע"פ באחד בשבת וכשאתה מטמאו במת חל שביעי שלו בשבת ואין הזאה דוחה שבת ויודחה הזאת שביעי שלו עד למחר שהוא שביעי של פסק ואתה מדחהו מחגיגתו ובשלמא לשטת התוספות לעיל דף נ"ח ע"ב בד"ה כאלו חל בשני שכתבו דגם בזמן המקדש היו נזהרים שלא יהיה בד"ו פסח אם כן לא משכחת כלל שיחול כנ"ל אבל לשטת רש"י שם שכשהיו מקדשים ע"פי הראי' לא היו מדקדקין בזה הדק"ל:

ואי לאו דמסתפינא אמינא דבר חדש דאף דהזאה שבות היא ואינה דוחה שבת היינו הזאת שביעי אבל הזאת שלישי אינו אסורה בשבת דעקר שבות דהזאה שני טעמים יש בה שהיא אסורה מקום מתקן דמתקן גברא וגם יש בה גזירת רבה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים והנה גזירת יעבירנו לא שייך כלל לפי סברת הר"ן דלא גזרו שמא יעבירנו אלא במקום שהכל טרודים במצוה ואין מי שיזכירנו אבל בחגיגה שזה מביא היום וזה למחר אין הכל טרודים ועיין מה שכתבנו לעיל דף ס"ט ע"א ושבות דמתקן גברא גם כן לא שייך בשלישי שהרי אין כאן עדיין שום תיקון ועדיין הוא בטומאתו כמו שהו' ובשלמא בשביעי שלו הרי אחר הזאה בידו לטבול תכף והרי הוא מותר במעשר וגם שוב אחר הטבילה אינו מטמא תרומה רק פוסל ואינו מטמא מסקה שוב להיות תחלה לכן מקרי תיקון שבידו לטבול משא"כ בשלישי הרי הוא אחר הזאה כמו קודם ההזאה ואין כאן שום תיקון ואזדא לה הקושיא ראשונה שהקשיתי כשיחול ערב פסח בחמישי בששת ולפי מה שכתבתי לא איכפת לן בזה שבשביל זה לא יעוכב הזאתו וע"פי זה יש לסלק גם כן הך נרגא דשדיתי לעיל בדף ס"ט ע"א עיין שם בחידושינו בסוף ד"ה וע"פי זה עיין שם ודו"ק ומה שהקשיתי שאם יחול ערב פסח באחד בשבת ותטמאנו במת יבוא שביעי שלו בשבת ויודחה הזאתו עד למחר שהוא שביעי של פסח ויודחה מחגיגתו גם כן אמינא מלתא חדתא ומתחלה צריך אני לדון אם הזאה אסורה בי"ט כמו בשבת ורבינו הגדול הרמב"ם בפרק כ"ג מהל' שבת הלכה' ח' כשהזכיר איסור טבילת כלים בשבת והיתר טבילת האדם כתב ואין מזין עליו בשבת ובפ"ד מי"ט הלכה י"ז הזכיר איסור טבילת כלים ולא הזכיר איסור הזאה כלל גם לא הזכיר בי"ט טעם מתקן רק שמא ישהה וזה לא שייך באדם כמ"ש התוס' בביצה ד' י"ח ע"א ולפי אשר אני חושב לא רצו לאסור ההזאה בי"ט לפי שחייב אדם לטהר עצמו ברגל ואסרו הזאה רק בשבת ואז אפי' שבת שבתוך הרגל האיסור במקומו אבל בשביל י"ט עצמו לא גזרו וכאשר עלה בידינו שההזאה לא נאסרה בי"ט אמינא עוד לדעת רבינו הגדול בפי"א מפרה הלכה ב' שלא הצריך לטמא מת שתי טבילות ודי בטבילה אחת ויכול להקדים הטבילה להזאה ואין צריך שום טבילה אחרת כלל עיין שם בדברי הכ"מ ולפי זה אמינא הא ודאי שקודם יום שביעי לטומאתו אי אפשר לטבול אבל בשביעי שלו שחל בשבת שההזאה אסורה והטבילה מותרת לאדם שנראה כמיקר יכול לטבול בו ביום ולמחר מזין עליו והרי הוא טהור לגמרי אחר ההזאה ואפילו טבול יום אינו שהרי טבל אתמול והעריב שמשו אתמול וכיון שהוא טהור גמור יכול להביא חגיגתו בו ביום שהוזה ואין אתה מדחהו מחגיגתו זה שעלה במחשבתי אבל הדרנא בי דא"כ יפול סתירה גדולה בדברי רבינו בפ"ו מק"פ הלכה ו' שכתב טמא מת וכו' ואפי' חל שביעי שלו בי"ג בניסן והוא שבת ידחה ליום י"ד ומזין עליו ואין שוחטין עליו כמו שביארנו עכ"ל הרמב"ם וכיונתו במה שאמר כמו שביארנו היינו מ"ש שם בהל' ב' טמא מת שחל שביעי שלו בי"ד אע"פ שטבל והוזה אין שוחטין עליו יעויין שם ואם איתא דס"ל לרבינו דאם מזה בשמיני שלו יכול לטבול בשביעי ואז הוא טהור לגמרי אחר הזאה ואינו אפילו טבול יום א"כ זה שחל שביעי שלו בי"ג בניסן בשבת אף שאין מזין בשבת אכתי יטבול בשבת שהרי הטבילה לאדם מותר בשבת ולמחר יזה בע''פ ואז הוא טהור לגמרי ואפי' טבול יום אינו ויכול לכנוס בעצמו להעזרה ולעשות פסחו אלא ודאי אף שהתיר רבינו הגדול הטבילה קודם ההזאה מ"מ ע"י הוא עד שיעריב שמשו של יום ההזאה ולא עוד אלא שנלע"ד שאף שהתיר רבינו הטבילה קודם הזאה מ"מ צריכה להיות בו ביום אלא שאם הזה בשמיני או אח"כ יכולה הטבילה להיות בלילה שקודם ההזאה אבל עכ"פ צריכה להיות ביום א' עם ההזאה והלילה שייך להיום שאחריו וכן משמעות דברי רבינו שם בפי"א מפרה הלכה ב' יעויין שם וא''כ הדק''ל דכשחל ערב פסח באחד בשבת מועיל תקנה דמשלחין לדרך רחוקה ואינו מועיל תקנה דמטמאין במת שהרי מדחה מחגיגתו ונראה עפ"י מה שכתבתי לעיל דף ע' ע"ב בדברינו בד"ה בא"ד ואי יכול לשוחטה וכו' שכתבתי שם בסוף הדבור דטמא אף שאינו יוצא י"ח ביום שהוא טמא מ"מ יכול להביאה בו ביום ולמחר יוצא בה ידי חובת חגיגה א"כ שפיר מקש' ויטמאנו במת ואף שתקנה זו לא שייכא לשחל ערב פסח באחד בשבת הרי נגד זה כשחל ערב פסח בשבת לא שייך שילוח בדרך רחוקה ולטמאו במת שפיר שייך ואף שכתבתי שאז יהיה גם שביעי של פסח בשבת ואי אפשר להביא חגיגתו בשבת יכול להביאה בערב שבת ביום שהוזה ויוצא בה למחר ואולי נוכל לומר דזה מקרי שעה הראוי לחגיגה כיון שהוא תוך רגל אף שהוא טמא ולעיל בדברי התוספות לא כתבנו כן ולשטת התוספות אין אנו צריכין לזה כמו שכתבתי דלשטתם גם בזמן בית המקדש לא אמרינן לא בד"ו פסח: