טור יורה דעה – סימן מח

קיבה שנקבה, טריפה.

ואם החלב שעל היתר סותם הנקב, כשירה, אבל שעל הקשת אינו סותם.

כרס הפנימי שניקב כל שהוא, טריפה. ואיזהו כרס הפנימי, י"א היכא דפרעי טבחי - פירוש כל מה שנראה מהכרס כשהטבח פורע ופותח מהירכים עד החזה, ושמהצד מזה ומזה הנתון תחת הצלעות, הוא כרס החיצונה ואינה נאסר בנקיבת משהו. וי"א דכל הכרס הוא כרס הפנימי ליאסר בנקיבת משהו, וכן עיקר.

וכרס החיצונה, הוא בשר החופה את רוב הכרס - פירוש קרום עב העובר על כל החלל, משכו מן החזה עד הירכים והקרב שקורין פנצ"א נחבא בצלעות החזה ורובו תחת אותו הקרום, ולהכי קאמר החופה רוב הכרס, שרואין כמה יש מן הקרום כנגד אותו רוב הכרס.

וזה דינו, אם נקרע בו קרע באורך טפח או ניטל בו, טריפה. ואם נתמסמס הבשר עד שהרופא גוררו, חשוב כניטל.

ואם הבהמה קטנה, שבכל בשר החופה רוב הכרס אין בו שני טפחים, נאסר ברובו אע"פ שאין בו טפח.

נקדר הבשר בעגול או באורך - אם אין בחסרון אלא כסלע, כשירה. ואם יש בו יותר מכסלע, שיעורו כדי שיכניסו בו ג' גרעיני תמרה זה אצל זה בדוחק, טריפה.

המסס ובית הכוסות דבוקים זה בזה.

ואם ניקבו במקום חיבורן, אפילו הנקב מפולש מזה לזה, כשירה. ואם הנקב בשאר הצדדין שאינן דבוקין יחד - אם הנקב מפולש מעבר אל עבר, טריפה. ואם לאו, כשירה בין בהמסס בין בבית הכוסות. ורש"י אסר בהמסס אפילו אין הנקב מפולש, ולא נהירא.

נמצא באחד מהם מחט תחוב בו ולא נקב מעבר אל עבר - הופכין אותו ובודקין אותו מבחוץ, אם נמצא עליו קורט דם, בידוע שניקב כולו וטריפה, ואם לאו כשירה, ואפילו ראש העב שלו לצד חוץ.

ואם עבר המחט מעבר אל עבר ועודנו תחוב בו - בודקין אותו, אם נמצא קורט דם סביב המחט, בידוע שקודם השחיטה ניקב כולו וטריפה, ואם לאו, אחר השחיטה דחק ועבר וכשירה, דכיון שהמחט עודנו שם, אילו עבר מחיים היה הדם סביבו.

אבל כשאין המחט לפנינו, אסור בשניקב כולו אפילו אין בו קורט דם.

כתב ה"ר פרץ: אם מלחו אם הדיחו, אפילו אין עליו קורט דם אסור, דחיישינן שמא עבר על ידי מליחה או הדחה.