טור יורה דעה – סימן מו

ניקבו הדקין, טרפה. ואפילו ליחה שבהן סותמת, ואינה סתימה ואפילו היא דבוקה בהן הרבה עד שאין יכולין להוציאה אלא ע"י הדחק.

ואם חלב טהור סותמתן, כשרה, שכל חלב טהור סותם טמא אינו סותם, חוץ מקרום שעל הלב וחלב שעל כרכשתא, שאע"פ שהן טהורין אינן סותמין. וחלב חיה שכנגדו טמא בבהמה, אינו סותם.

יצאו הדקין לחוץ והיפך בהן והחזירן, טרפה, אפילו הן שלימים. אבל אם החזירן ולא היפך בהן, כשרה.

כתב הרשב"א: אפילו לא יצאו ונמצאו מהופכין, טריפה, דכל שנהפכו בני מעיה אינה יכול לחיות.

הדרא דכנתא שניקב אחד לחבירו, כשרה, שחבירו מגין עליו. ואין צ"ל אם ניקב לכנתא, שהכנתא חלב טהור הוא וסותם.

חלחולת - והוא מעי האחרון שהוא שוה בלא עיקום והרעי יוצא ממנו, אם ניקב במשהו, טרפה, כמו שאר המעיים. בד"א שניקב לחלל הבטן, אבל אם ניקב במקום שהוא דבוק בין הירכים, כשר. ואפילו ניטל כל מקום הדבוק בין הירכים, כשר, רק שישאר ממנו כמלא ד' אצבעות בשור הגדול, ובדקה לפי שיעור זה, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. ואם באותן ד' אצבעות ניקב, י"א דאפילו במשהו טרפה, והרב רבי יונה הכשיר עד שינטל הרוב של הד' אצבעות, ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל.