טור יורה דעה – סימן רפו

ואלו הן המקומות שחייבים במזוזה: אחד שערי בתים, ושערי חצרות מדינות ועיירות ורפת בקר ולולין ומתבן ואוצרות יין ושמן ובית האשה ובית השותפין, כולן חייבין.

ובית התבן ובית העצים ובית הבקר - סתמא חייבין, אלא א"כ הנשים רוחצות בהן אז הן פטורין. והרמב"ם כתב שאין חייבין אלא א"כ הנשים יושבות בו להתקשט אבל סתמא פטורין. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.

בית הכנסת של כפרים סתם - חייבין דמסתמא דרים בה. ושל כרכים - אם יש בה בית דירה לחזן חייב, ואם לאו פטור.

אבל בית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי ובית הטבילה ובית הכנסת שאין בה בית דירה לחזן - פטורין כיון שאין בהם בית דירה.

אבל כל מקום שהוא לדירה - חייב אע"פ שהוא במקום הטינופת. וטוב לכסותה כדי שלא תהא נראית.

אכסדרה שיש לה ג' מחיצות ופרוצה ברביעית - פטורה אע"פ שיש לה פצימין ברוח הרביעית בצורת הפתח. אבל אם יש לה מחיצה גם ברוח הד', אף ע"פ שהיא נמוכה או שעשויה חלונות חלונות, חייבת.

מרפסת, שהיא דרך לעלות בה לעליות, ובית שער, והגינה - פטורין. ואם בית פתוח לאחד מאלו, חייב אף במקום שנכנסין לו מרשות הרבים, חוץ מהמקום שנכנסין לו מהבית. ור"י פירש דבית שער חייב מדרבנן אפילו אין בית פתוח לו.

בית שער שפתוח לבית ולחצר - חייב בב' מזוזות, אחד במקום שפתוח לבית ואחד במקום שפתוח לחצר, חוץ מהמקום שנכנסין לו מרשות הרבים.

בית שער העומד בין הגינה לבית - חייב בב' מזוזות, אחד במקום שפתוח לבית ואחד במקום שפתוח לגינה.

בית המדרש - פטור מהמזוזה. ואם יש בו פתח שרגיל לצאת בו לביתו, חייב. אבל עיקר הפתח העשוי לכל לכניסה ויציאה, פטור. ירושלמי: בי מדרשו דרבי חנינא הוי ליה מזוזתא, וכן עשה הר"מ מרוטנבור"ק מזוזה לפתח בית מדרשו, ואומר כשהיה ישן בו שינת הצהרים היה רוח רעה מבעתתו קודם שתיקן בו מזוזה.

סוכת החג בחג, והבית שבספינה, והחנויות שבשווקים - פטורים.

ב' סוכות של יוצרים זו לפנים מזו - הפנימית חייב והחיצונה פטור.

בית שאינו מקורה, או שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות - פטורה. וכתב הרמב"ם: יש בו לרבע ארבע על ארבע, אף על פי שהוא עגול או בעל ה' זויות, חייב, ואין צריך לומר שאם ארכו יותר על רחבו שהוא חייב כיון שיש לו לרבע ד' על ד'. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שאינו חייב אלא א"כ הוא מרובע ד' על ד'.

בית שאינו מקורה - פטור. ואם מקצתו מקורה ומקצתו אינו מקורה - כתב הרמב"ם: אם הקירוי אצל הפתח חייב ואם לאו פטור.

וכתב עוד: שאין הבית חייב במזוזה אלא א"כ העמיד בו דלתות, לפיכך צריך להעמיד הדלתות קודם שיקבענה. ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל, שאין חיוב המזוזה תלוי בדלתות.

יש בבית הרבה חדרים זה לפנים מזה - כולם חייבין במזוזה. וכן אם יש בבית הרבה פתחים פתוחים לחצר או לרשות הרבים ונעשו כולם לכניסת ויציאת בני הבית - כולם חייבין, אפילו נתמעטו הדיורין שאינן רגילין עתה לצאת ולבוא אלא באחד מהן. אבל מי שיש לו פתח קטן לצאת בו לבדו למדרשו וכיוצא בו, שאין בני הבית רגילין לצאת בו, פטור.

ארובה שבין בית לעלייה ועולין לה בסולם, ועושין סביב הסולם היקף מחיצות, פעמים למטה ברגלי סולם ופעמים למעלה בראשו, ויש בו צורת הפתח במקום שעושין אותו - חייב. ואם עשאו למעלה וגם למטה, חייב בשתים.

תנא: פתח שאחורי הדלת - אם יש לו פצים טפח חייב במזוזה. פירש רש"י כגון שיש במקצוע הבית פצים קבוע לב' פתחין מחותכין בו אחד לצפון ואחד למערב, וקבע מזוזה בפצים בחלל הפתח הצפוני וכשהדלת פתוח הוי אחורי הדלת, אם יש בעובי הפצים עובי הבדלת טפח בין פתח לפתח, צריך מזוזה אחרת לפתח מערבי הואיל ואין המזוזה בחללה, ואם לאו, אין צריך מזוזה אחרת שהרי היא כמונחת בחללו עצמו. עד כאן.

וייראה מכאן, אותם פתחים שהם חלוקים ועמוד באמצע, די להם במזוזה אחת אפילו אם יש בעובי העמוד טפח, דלא חייב בשתים כשיש בעובי העמוד טפח אלא כשאחד בצפון ואחד למערב, אבל כששני הפתחים ברוח אחד, אפילו אם יש בעובי הפצים טפח, חשוב הכל כפתח אחד. ואפילו לפירוש השני שפירש רש"י, כמו שדרך לעשות פתח קטן אצל שער הגדול שאין פותחים תמיד השער הגדול ופותחים הקטן, ואם יש פצים רוחב טפח ביניהם צריך מזוזה אחרת, אפילו לפי זה נראה שפתח החלוק אין צריך, דשאני התם שפתח הקטן נבדל משער גדול לגמרי שהרי נפתח ונסגר כל אחד בלא חבירו, אבל הכא שאינן נבדלין זה מזה, דכשזה נפתח גם זה נפתח וכן נסגרים ביחד ואין העמוד נעשה אלא לנוי, ודאי כחד חשיבי.

השוכר בית בחוץ לארץ, והדר בפונדקי בארץ ישראל - פטור מהמזוזה שלשים יום. והשוכר בית בארץ ישראל - חייב במזוזה מיד משום ישוב ארץ ישראל.