טור יורה דעה – סימן רעד

צריך שיאמר הסופר כשיתחיל לכתוב "ספר תורה זה אני כותב לשם קדושת ס"ת", ומספיק לכל הספר. אם לא עשה כן, פסול.

וצריך שיהיה לפניו ספר אחר שיעתיק ממנו, שאסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב.

ויכתוב כתיבה נאה ומיושרת תמה, שתהא מוקפת גויל - שלא תדבק אות לחברתה, אלא יהא ביניהן כחוט השערה. ולא יהיו מופרדות הרבה זו מזו כדי שלא תהא תיבה אחת נראית כשתים.

ויהיה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה, ולא יקרבם ביותר שלא יהא שתי תיבות נראות כאחת. ואם שינה, שריחק בין האותיות עד שהתיבה נראית כשתים או שקירב שתי תיבות עד שנראית כאחת, פסול.

וצריך שלא תפסק צורת שום אות עד שאינה נקראת או דומה לאות אחרת, בין בעיקר הכתיבה בין בקרע בין בנקב שניקב בה בין בטשטוש.

ויזהר בתיקון האותיות גופן, שידביק מה שראוי להדביק ויפריד מה שראוי להפריד.

ואלו האותיות שצריך ליזהר ולדקדק בכתיבתן, שבקל אדם טועה בהן.

האל"ף - צריך ליזהר בנקודה שעליה שהוא כמין י' שתגע בה, וכן כל האותיות צריכות להיות גולם אחד, לכך צריכות כולן ליגע כגון הנקודה בשי"ן ובעי"ן, ומה שאחורי הצד"י, ובאחת שאינה נוגעת פוסלת כל הספר, חוץ מרגל הה"א והקו"ף שאותן לבד אין להם ליגע, ואם נוגע פסול.

בי"ת - צריך ליזהר בתג שאחוריה לרבעה שלא תהא נראית ככ"ף, וצריך שיהא לה בראשה לצד שמאל תג קטן.

דל"ת - צריך ליזהר בתג שאחוריה לרבעה שלא תהא נראית כרי"ש.

ה"א - יש לה תג קטן למעלה לצד שמאל, כדאיתא בפרק הקומץ מאי טעמא אית לה' תגא, ופירש רש"י יש לה תג קטן בסוף גגה למעלה. ורבינו תם פירש דמיירי בעוקץ של אחוריה לרבעה שלא תהא עגולה מאחוריה. וטוב ליזהר כדברי שניהם.

חי"ת - איתא בפרק הקומץ [שם.] חזינא לספרי דוקנא דחטרי לגגא דחי"ת, ופירש רש"י כמין חוטרא שלצד שמאל יש לה כמין מקל כזה, ורבינו תם פירש שיש לה להיות גבוה באמצע גגה כזה, מלשון חטוטרות.

ויזהר שלא יאריך רגל היו"ד שלא תהא נראית כוי"ו, ושלא יקצר הרגל הוי"ו שלא תהא כיו"ד. וכן רגל הזי"ן לא יאריך שלא תהא נראית כנו"ן פשוטה, ולא יקצר רגל הנו"ן שלא תהא נראית כזי"ן.

ורבינו תם פירש שצריך שיהיה ראש השמאל של היו"ד כפוף למטה כזה, כדאיתא בפרק הקומץ מפני מה ראשה של יו"ד כפוף, ואיתא בפסיקתא: העולם הבא נברא ביו"ד, מה יו"ד יש לה נקודה אחת למטה רמז למתים שיורדין לגיהנם, ואחת למעלה רמז שעתידין לעלות. לפי זה יש ליו"ד תג למעלה וגם כפוף למטה.

הטי"ת - היה אומר רבינו תם שצריך שיהא ראש ימין שלה כפוף למטה כזה.

והכ"ף - יזהר לעגלה מאחוריה שלא תהא נראית כבי"ת. והסמ"ך - צריך לעגלה מג' רוחותיה שלא תהא נראית כמ"ם סתומה.

ובכל אחת שיש בהן ספק, מייתינן תינוק דלא חכים ולא טפש, אם יכול לקרותה כשר. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה: צורות האותיות אינן שוות בכל המדינות, הרבה משונה כתב ארצינו מכתב הארץ הזאת ואין פסול בזה השינוי, רק שלא יעשה ההי"ן חיתי"ן, ביתי"ן כפי"ן, כמו שמפרש בגמרא. עד כאן.

ניקב נקב בתוך האות כשר. ויש אומרים אפילו ניקב כל תוכו כשר. אבל בירושלמי יש שצריך שיהא מוקף גויל גם בפנים, הלכך ניקב כל תוכו פסול.

ניקב רגל הפנימי של ה"א, אפילו לא נשאר ממנו אלא כל שהוא, כשר. ניקב רגל הימיני, אם נשאר ממנו כמלא אות קטנה כשר, ואם לאו פסול.

ואם נפסק אות אחת בנקב, מייתינן תינוק דלא חכים ולא טפש לראות אם יוכל לקרות.ה

כתב בספר המצוות: אם נפל טיפת דיו קודם שנגמר האות ולא היתה האות ניכרת ואח"כ נטל הדיו, או שלא היתה מוקפת גויל מתחילה, פסולה והוי כמו חק תוכות, אבל אם כבר היתה עשויה כתיקונה ונפל בה דיו, יכול ליטלו. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל פסל גם בזה, וכן כתב בספר התרומה.

וכתב עוד: אפילו עשה רי"ש כמו דל"ת, שאינו יכול לגרור לתקנו. וכיוצא בזה כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה. מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ונסתמה, אינו מועיל לגרור הדבק ולפותחה, דכיון שאינו עושה מעשה בגוף האות שנשאר אלא גורד הסתימה ובזה נעשה האות, הוי ליה כחק תוכות. אבל בדבקות אות לחבירתה, כתב שמועיל גרירה.

ויזיין אותיות שצריכות זיון, ואלו הן שעטנ"ז ג"ץ, בכל מקום שיבוא אחד מאלו צריך לעשות לה ג' זיונין, א' מימין וא' משמאל ואחד למעלה, כזה. ויש מפרשין שלשתן זקופין למעלה, כזה. וכן נוהגין.

ואם חסר אלה הזיונין, כתב הרמב"ם שאינו פסול. וייראה שהוא פסול, כיון דאמר רבא ז' אותיות צריכין ג' זיונין, מעכבין, וכן ייראה מלשון אדוני אבי הרא"ש ז"ל שכתב בהלכות תפילין על מה שכתב בשימושא רבה שצריך בתפילין תגין אחרים חוץ משעטנ"ז ג"ץ, אם חיסר מהן פסולים, וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל על דבריו: ולא מסתבר כלל למיפסל תפילין בשביל תגין אלו כיון שלא הוזכרו בתלמוד. עד כאן. וכיון שנתן טעם לדבריו בשביל שאינן מוזכרים בתלמוד, מכלל דבחסרות תגין שעטנ"ז ג"ץ שמוזכרים בתלמוד פסול, וכן דעת רבינן תם.