טור יורה דעה – סימן רעא

אין כותבין ספר תורה תפילין ומזוזה על עור בהמה וחיה טמאה, ולא על עור דג אפילו הטהור, אלא על עור בהמה וחיה ועוף הטהורין, אפילו עור נבילות וטריפות שלהן.

וצריך שיהיו העורות מעובדין לשם ס"ת, אבל תיקון הקלף ושירטוטו אין צריך שיהא לשמה.

וה"ר ברוך נסתפק אם צריך שיוציא בשפתיו שמעבדו לשמה, או אם סגי במחשבה שמחשב כך בלבו. וכתב אדוני אבי ז"ל: הילכך טוב שיוציא בשפתיו, ויאמר בתחילת העיבוד כשמשימו לתוך הסיד "עורות אלו אני מעבד לקדושת ס"ת", ותו לא צריך.

כתב הרמב"ם: אם הנכרי מעבדו פסול, אפילו אומר לו ישראל "עבד עורות אלו לשם ס"ת". וה"ר ברוך כתב שאם מעבדו וישראל עומד על גביו ומסייעו, שרי, וכן כתב בעל העיטור דסגי בנכרי שמעבדם לשמה, וכן הוא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל, וכן כתב רב נטרונאי: אם אפשר לישראל לעבדם לשמה מצוה מן המובחר, ואם לאו ילך לנכרי ויאמר לו "קלף לס"ת אני צריך", וכשמעבדם לשם ס"ת יסייע עמו ישראל מעט, וכהאי גוונא הוי עיבוד לשמה.

תשובה לגאון: לעניין עיבוד לשמה, רבנן דתרתי מתיבתא סבירא להו דכל שלא לשמה פסול לקרות בו בציבור, ומורי רב משה גאון הוי פליג ואמר מצוה מן המובחר למיעבד עיבוד לשמה, אבל מתורת ספר שקורין בו ציבור לא נפיק, ואית לנא ולרבנן דקדוקא בהא מלתא לדחוייא לדרב משה גאון, ומיהו אתם שאין במקומכם מי שעושה גוילים ולא דק - פירוש קלף, אם יש במקומכם ס"ת כהוגן השמרו וקראו בו בציבור, ואם לאו אל תשביתו קריאת התורה בציבור, מפני שאומר הכתוב עת לעשות לה' הפרו תורתך, אלא עשו ס"ת מן הדק אף ע"פ שאינה מעובד לשמה, שמורי רב משה כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק, וכל שכן על דרך שאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך. אבל אם יש להן יכולת להחזיר יריעות הדק לידי מיתוח ולהעביר עליה סיד לשמה, הרי יצאתם ידי עיבוד לשמה, ואם אין יכולת לעשות כן, כתבו בו אע"פ שאין מעובד לשמה וקראו בו בציבור.

וצריך שיהא מעובד בעפצים, אבל אם אינו מעובד בעפצים הוי דיפתרא ופסול. ומיהו היה אומר רבינו תם דעיבוד סיד שלנו חשוב כעיבוד עפצים.

ונכתבת בין על גויל וקלף ודוכסוסטוס, והרמב"ם פסלה על דוכסוסטוס, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא כתב כן.

פירוש גויל - עור שנגרר ונתקן במקום השער, ובמקום הבשר לא נתקן. וקלף ודוכסוסטוס - הוא עור הנחלק לשנים, חלק החיצון של צד השער נקרא קלף וכותבין בצד הפנימי שכלפי הבשר, וחלק הפנימי שבצד הבשר נקרא דוכסוסטוס וכותבין בו בצד החיצון שכלפי השער. ואם שינה וכתב בקלף בצד החיצון ובדוכסוסטוס בצד הפנימי, בדיעבד כשר בס"ת. וקלפים שלנו, יש להם דין קלף ונכתבין בצד הפנימי שכלפי הבשר.

ירושלמי: כתב חציה על גבי גויל וחציה על גבי קלף, פסול. אבל עשה חציה גויל וחציה צבאים, אף על פי שאינה מצוה מן המובחר, כשר.

ס"ת צריכה שרטוט. ותניא במסכת סופרים: הלכה למשה מסיני מרגלין בקנה, ופירש ר"י לא אתא לאפוקי סכין, אלא עופרת וכיוצא בו שצובע. ופירש רבינו תם שאין חובה לשרטט, אלא טוב לשרטט כדי ליפות הכתב שיהא נאה. והרמב"ם פסלה בלא שרטוט, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

ואינה נכתבת אלא בדיו. ופירש רבינו תם שאינו נקרא דיו אלא אותו שעושין ממיני קוצים ידועים שמבשלים אותם ועושין אותן ממימיהן, אבל לא אותו שעושין מעפצים ופסול לס"ת. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שהוא כשר כיון שהוא עשוי עם קומוס.