טור יורה דעה – סימן רסו

מילה בין בזמנה בין שלא בזמנה דוחה צרעת. שאם יש בהרת בעור הערלה, אע"פ שיש בקציצת הבהרת לא תעשה חותכה עם הערלה. אבל אם לאחר שנימול גדל בשר במילתו עד שאינו נראה מהול וצריך לחותכו, אם יש בהרת באותו הבשר אסור לחותכו, כיון שאין צריך למולו פעם אחרת אלא מדרבנן.

ושבת ויום טוב אינו דוחה אלא בזמנה, אבל שלא בזמנה, כגון שלא נימול ביום השמיני מפני חולי התינוק או דבר אחר שעיכבו, אין מלין אותו בשבת.

ואפילו בזמנה אינה דוחה אלא המילה עצמה, אבל מכשירין שאפשר לעשותן מבעוד יום אין דוחין השבת.

כיצד, מלין ועושין כל צרכיה כגון פריעה ומציצה, וחוזר על ציצין המעכבין אע"פ שפירש, ועל שאין מעכבין - אם פירש אינו חוזר, ואם לאו חוזר. ובעל העיטור כתב דאע"פ שאין מעכבין, חוזר אע"פ שפירש. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא כתב כן. ונותן עליה איספלנית.

ואיזהו הן מכשירים שאינו דוחה שבת, אין עושין סכין למול בו, ולא מביאין אותו ממקום למקום, ואפילו להוציאו מהבית ולהביאו דרך גגין חצרות ומבואות שלא ערבו אסור. אבל שבת באחת מהם, מותר להביאו מזה לזה אע"פ שערבו חצרות עם הבתים. ובעל העיטור לא התיר אלא בשלא ערבו חצרות עם הבתים, אבל ערבו דשכיח מאני דבתים בחצר, לא. ויש מחמירין לאוסרו להביאו מזה לזה אפילו שבת בהן, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.

אין שוחקין סממנים, ולא מחמין לה חמין, ולא עושין לה אספלנית, ולא טורפין לה יין ושמן.

לא שחק לה כמון בערב שבת, לועס בשיניו. לא טרף לה יין ושמן, טורף לה לזה לעצמו ולזה לעצמו.

אין עושין לה חלוק, אבל כורך עליה סמרטוט. ואם לא התקין לה מערב שבת, כורך על אצבעו ומביא דרך מלבוש אפילו מחצר אחרת שלא ערבו.

מלו הקטן בשבת ואחר כך נתפזרו הסממנים או נשפכו החמין, עושין הכל בשבת, ואפילו ישראל מבעיר האש לחמם מים לרחצו מפני שסכנה הוא לו. ואפילו ביום השלישי שחל להיות בשבת היא סכנה אם לא ירחצוהו.

אבל לפני המילה אסור אפילו לומר לנכרי לחמם אותם לצורך המילה, שכל דבר שיש בו איסור דאורייתא אסור לומר לנכרי לעשותו אפילו לצורך המילה, כגון לחמם חמין או לומר לו להביא סכין דרך רשות הרבים, אלא תדחה המילה עד מחר.

אבל דבר שיש בו איסור דרבנן, כגון לומר לו להביא לו מים דרך כרמלית, או דרך חצר או מבוי שלא ערבו, מותר לומר. ואם יש כאן מים שחממם נכרי לצורכו, או שעבר ישראל וחממם, מותר לישראל לרחוץ בו התינוק כל גופו כדרכו אפילו לפני המילה, אע"פ שאסרו רחיצת כל הגוף אפילו במים שנתחממו מערב שבת, התירוהו לצורך המילה. ויש דעות אחרות שמתירות אמירה לנכרי באיסור דאורייתא לצורך המילה, ורב אלפס כתב כסברא ראשונה, וכן כתב אדוני אבי ז"ל.

וכל המכשירין שאין דוחין השבת, גם יום טוב אין דוחין, חוץ מזה ששוחקין לה סמנין ביום טוב הואיל וראוין לקדרה. וכן טורפין לה יין ושמן.

וכתב ה"ר אליעזר הלוי: אם האב יודע למול, אין לו למול בשבת אם יש אחר שיודע למול, דהא מילה הוא פסיק רישיה גבי דידיה דהוא מכוין לתקן את בנו, אבל לגבי אחר לא מקרי תיקון ושרי. ומיהו אם אין אחר שיודע למול, ימול.

ספק אם הוא זמנה אם לאו, אינו דוחה השבת. לפיכך אם נולד בערב שבת בין השמשות, אינו נימול בשבת אלא נדחית עד אחד בשבת שהוא ספק עשירי. ואפילו לא הוציא אלא ראשו בין השמשות, אע"פ שיצא כולו בשבת, אינו נימול בשבת.

קטן שנולד כשהוא מהול, ומי שיש לו ב' ערלות, וכל שאין אמו טמאה לידה - כגון יוצא דופן וגיורת שנתגיירה וילדה ואח"כ טבלה, אע"פ שנימולין לשמונה, אם הגיע יום שמיני בשבת אין דוחין שבת.

ואנדרוגינוס, כתב הרמב"ם שאין דוחה שבת. ורב אלפס כתב שדוחה, וכן הוא לר"י שמחשיבו זכר גמור.

מי שנולד בחדש ז' לעיבורו והוא שלם, הרי הוא כילד של קיימא לכל דבר ומלין אותו בשבת.

והנולד לשמונה - אם הוא שלם בשערותיו ובצפרניו, אפילו נולד ודאי לח', כגון שפירש בעלה ממנה מיד אחר שבעל, אפילו הכי חשוב בר קיימא ומלין אותו בשבת, דכיון דגמרו שערותיו וצפרניו ודאי נגמר לז' ונשתהה לצאת. אבל אם שערו לקוי ואין צפרניו שלימים כברייתו, הרי זה ודאי בן ח' שלא היה ראוי ליולד אלא לט' ומיהר לצאת, והרי הוא כאבן ואסור לטלטלו, ואין מלין אותו בשבת.

ספק אם הוא בן ז' או בן ח', מלין אותו ממה נפשך, אם הוא בן ז' הרי הוא בר קיימא, ואם בן ח' הוא הרי הוא כמחתך בשר בעלמא. לשון הרמב"ן: מלין אותו בשבת על כל פנים, אם בן שבעה הוא ושלם בדין הוא שידחה, ואם בן ח' הוא כמחתך בשר בעלמא. וייראה מדבריו שרצה לומר כשנגמרו שעריו וצפרניו. ונראה אפילו לא נגמרו שעריו וצפרניו שרי ממה נפשך.

אבל ודאי בן ח' שלא גמרו שעריו וצפרניו, אין מלין אע"ג דמחתך בשר בעלמא, מ"מ כיון שהוא כאבן למה יחתכו בשר שלא לצורך.

כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו שבת. ואיני מבין דבריו, דודאי מלין אותו ממה נפשך כדפרישית, והא דקתני אין מחללין עליו השבת, מוקי ליה בגמרא במכשירין ואליבא דרבי אליעזר דשרי מכשירין בשאר מילות, ובזה אין נפקותא לפסק הלכה דאפילו בודאי בן קיימא קיימא לן דאין מכשירין דוחין שבת.

ישראל שהמיר דתו ונשוי ישראלית ונולד לו בן ממנה, מלין אותו בשבת, ואין אנו מחזיקין אותו שייצא לתרבות רעה כיון שאמו ישראלית.

ישראל שנשא נכרית וילדה לו בן, אינו נימול בשבת שולדה כמוה.

כל מילה שאינו דוחה שבת, גם יום טוב אינה דוחה. וכתב הרמב"ם דוקא יום טוב ראשון של גליות, אבל יום טוב שני דוחה, ובראש השנה גם יום טוב שני אינו דוחה. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב בתשובה דמילה שלא בזמנה אינו דוחה אפילו יום טוב שני של גליות.