טור יורה דעה – סימן רסד

הכל כשרים למול, אפילו עבד אשה וקטן, וערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה. ואם יש ישראל גדול שיודע למול, קודם לכולם. ואם אין גדול, ימול אחד מאלו. אבל נכרי לא ימול כלל. וכתב הרמב"ם: ואם מל, אין צריך לחזור ולמול פעם שנייה. ובספר המצוות כתב שצריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית.

ובכל מלין, אפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר הכורת, חוץ מבקרומית של קנה, לפי שקסמין ניתזין ממנו ויבוא לידי כרות שפכה. ומצוה מן המובחר למול בברזל, בין בסכין בין במספריים, ונהגו כל ישראל למול בסכין.

כיצד מלין? חותכין את הערלה, כל העור החופה העטרה, עד שתתגלה העטרה, ואחר כך פורעין את הקרום הרך שלמטה מהעור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שייראה בשר העטרה, ואחר כך מוצצין המילה עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים כדי שלא יבוא לידי סכנה. וכל מוהל שאינו מוצץ מעבירין אותו. ואחר שמצץ נותן עליה אספלנית או רטיה וכיוצא בו. מל ולא פרע, כאילו לא מל.

יש ציצין המעכבין המילה ויש שאינן מעכבין אותה. כיצד? אם נשאר מהעור עור החופה את רוב גובהה של העטרה אפילו במקום אחד, זהו המעכב את המילה וכאילו לא נימול. לא נשאר ממנו אלא מעט ואינו חופה רוב גובהה של העטרה, אינו מעכב המילה. המל, כל זמן שמתעסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין בין על שאינן מעכבין. פירש ממנה, אינו חוזר אלא על המעכבין, ואין צריך לחזור על שאינן מעכבין. פירוש, מיירי בשבת, אז חוזר על המעכבין אבל אינו חוזר על שאינן מעכבין, אבל בחול חוזר על הכל, בין מעכבין בין שאינן מעכבין.

קטן שבשרו רך ומדולדל, או שהוא בעל בשר הרבה עד שנראה כאילו אינו מהול, רואין אם בעת שמתקשה נראה מהול, אין צריך למול פעם שניה, מכל מקום משום מראית העין צריך לתקן ריבוי הבשר שמכאן ומכאן. ואם אינו נראה נימול בעת קישויו, צריך לחתוך כל הבשר המדולדל, עד שיהא נראה כנימול בשעת קישויו.