טור יורה דעה – סימן רכג

המדיר בנו לתלמוד תורה, יכול למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו נר ולצלות לו דג קטן. פירש הרמב"ם שאסר הנייתו על הבן מפני שאינו עוסק בתורה, ומותר האב לעשות לבן דברים הללו. והרמב"ן פירש שהאב הדיר עצמו מהנאת בנו כדי שלא יבטל בשבילו מלימודו, ומותר הבן לעשות לו הדברים הללו, וכן הוא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

וכן מותר לקנות לו מן השוק מה שצריך, אם הוא אדם שאין דרכו לקנות בעצמו או אם היא אשה שהדירה את בנה.

כתב הרמב"ם: אסר בנו מהנאתו ואמר אם יהיה בן בני תלמיד חכם יקח בני נכסי להקנותם לבנו, הבן אסור בנכסיו ובן הבן מותר בהן אם יהיה תלמיד חכם כמו שהתנה. ואדוני אבי ז"ל כתב שלא קנה בן הבן, כיון שלא הקנה לבן כלום אלא לאחר שיהיה בן בנו תלמיד חכם, וכשיהיה תלמיד חכם חזר סודרא למריה ונתבטל הקנין, ומכל מקום בן הבן מותר ליהנות מהם אע"פ שלא קנה.

וכתב עוד הרמב"ם: וזה הבן אסור בירושת אביו. אם נתן ירושת אביו לאחיו או לבנו הרי זה מותר. וכן אם פרע בחובו או בכתובת אשתו. וצריך להודיען שאלו נכסי אביו שאסרן עלי. ואיני מבין דבריו, היאך יהא מותר לו לפרוע חוביו מנכסים האסורין עליו, הרי הוא נהנה מהם, שלא אמרו אלא "ופורע חובו", פירוש שהמדיר פורע מעצמו, וגם מאי נפקא מינה שמודיען שאלו הן נכסי אביו.