טור יורה דעה – סימן רו

ידות נדרים כנדרים, והוא שיהו מוכיחות קצת על הנדר.

כיצד, האומר לחברו מודרני ממך שאני אוכל לך, או מופרשני ממך שאני אוכל לך, או מרוחקני ממך שאני אוכל לך, אסור לאכול עמו. אבל אם אומר שאני אוכל לך לבד, או שאומר מודרני ממך או מופרשני ממך או מרוחקני ממך ולא סיים דבריו שאיני אוכל לך, אינו כלום ומותר לאכול עמו ולדבר עמו ולישא וליתן עמו ולעמוד בד' אמותיו.

אבל הרמב"ם כתב: האומר לחברו מודרני ממך משמע שלא ידבר עמו, מופרשני ממך משמע שלא ישא ויתן עמו, מרוחקני ממך [משמע] שלא יעמוד בד' אמותיו. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.

אמר לחברו מודר אני לך מאכילה או מהנאה, שניהם אסורים לאכול או ליהנות זה מזה. אמר מודר אני ממך מאכילה או מהנאה, הוא אסור בחברו וחברו מותר בו. ואם לא הזכיר לא אכילה ולא הנאה, לא הוי נדר כלל.

אמר לחברו מנודה אני לך משמתינא ממך, אפילו סיים דבריו שאני אוכל לך, אינו נדר ומותר בכל. אבל אם אומר נדירנא ממך וסיים בדבריו שאני אוכל לך, אסור לאכול עמו. לא סיים דבריו שאני אוכל לך, אינו כלום. והרמב"ם כתב: מנודה אני לך או שמתינא ממך ולא אמר שאני אוכל לך לא ישב בד' אמותיו, ובנדירנא ממך ולא אמר שאני אוכל לך אסור ליהנות ממנו, מנודה שלא אוכל לך אסור לאכול עמו. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.

האומר כנדרי רשעים עלי, חייב בקרבן. אמר כנדרי רשעים ככר זה עלי, אסור בו. אבל אם אומר כנדרי כשרים עלי או כנדרי כשרים ככר זה עלי, אינו כלום. ואפילו אמר כנדרי כשרים ככר זה עלי, אינו כלום. ואפילו אמר כגדרי כשרים ככר זה עלי קונם. אבל אמר כנדבת כשרים עלי או כנדבת כשרים ככר זה עלי, הוי נדר.

כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: הנודר שלא אוכל עמך או שאוכל עמך, אפילו יד לא הוי, דלשון זה לשון שבועה הוא ולא לשון נדר, אם לא שנדר לעשות מצוה כדפרישית בפיך זו צדקה. ומיהו כיון דהאידנא מרגלא בפומיה דאינשי למינדר בהאי לישנא, אין להקל וצריך התרה כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.

והרמב"ם כתב: האומר פירות פלוני אסורים עלי, בכל לשון שיאסור עליו הרי הם אסורין עליו, אע"פ שאין שם שבועה כלל ולא הזכרת שם ולא כינוי, ועל זה נאמר לאסור איסר על נפשו שיאסור על נפשו דברים המותרין, וכן אם אומר הרי זה עלי איסר, אסורין.