טור יורה דעה – סימן רא

צריכה שתטבול במי מקוה שיש בו ארבעים סאה ואפילו אינן מים חיים, שאין צריך מים חיים אלא לזב ולא לנדה וזבה.

ואף אם תטבול במעיין צריך שיהא בו מ' סאה, אע"ג דמעיין מטהר בכל שהוא, היינו דוקא לכלים אבל אדם אפילו אם הוא קטן שכל גופו מתכסה בפחות ממ' סאה אין טבילה עולה בו אלא א"כ יהא מ' סאה. והרמב"ם והראב"ד כתבו דאף אדם מטהר במעיין כל שהוא. ור"י כתב כסברא ראשונה, ולזה הסכים אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

אבל אם רחצה במרחץ או עלו עליה כל מימות שבעולם, הרי היא בטומאתה ויש בה כרת עד שתטבול במקוה או במעיין.

וטבילה בנהרות - בהא איכא פלוגתא דרבוותא, רבינו תם התיר לטבול בנהרות כל השנה, ור"י היה אוסר לטבול בהן כל החורף עד אחר זמן הפשרת שלגים, וכן כתב הר"ם מרוטנבורק שאין לטבול בהן בשעת הגשמים ולא בשעה שהם גדולות מהפשרות שלגים, וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

ואלו מ' סאין צריכין שיהיו נקוין ועומדין במקום אחד וגם לא יהו שאובין, אלא שיתקבצו מי גשמים בגומא אחת, אבל אם נשאבו, או אפילו לא נשאבו ואינן עומדים במקום אחד אלא זוחלין על הארץ, פסול. ומיהו פירש ר"י דשאיבה אינה פוסלת אלא מדרבנן, שמן התורה אפילו כולו שאוב כשר, הילכך כל ספק שאירע בו אפילו ספק אם הוא כולו שאוב אם לאו, כשר, אבל הר' שמשון פירש שכולו שאוב פסול מן התורה עד שיהיה רובו בהכשר, אבל לאחר שיהיה רובו בהכשר משם ואילך אין שאיבה פוסלת בו אלא מדרבנן, הלכך כל ספיקא שיארע בו קודם שיהיה רוב בלא שאיבה אזלינן ביה לחומרא, אבל משידוע שנעשה רובו בהכשר מקילינן בספיקא שיארע בו, וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה: על מקוה העומד בבית הנכרי ומשכירו לישראל שיתן לו כל הטובל בו דבר ידוע בכל פעם, שאין להאמינו לנכרי דחיישינן שמא יחסר וימלאנה.

מעיין מטהר אפילו דרך זחילתו, וכל הימים יש להם דין מעיין לטהר בזחילה. הלכך גל שנתלש מהים ובו מ' סאה ונפל על האדם או על הכלים עלתה להם טבילה, אבל זרק כלים לאויר הגל לא עלתה להם טבילה.

צריך שלא יהיו מ' סאה בתוך הכלי, שאין טובלין בכלים. לפיכך גיגית שקבועה בארץ ונתמלאה ממי גשמים אין טובלין בה, כיון שהיה שם כלי עליה קודם שקבעוה. ואם יש בשוליה נקב כשפופרת הנוד שרי. ובדבר זה שוה מעיין למקוה.

אם מעיין מקלח לתוך כלי ויוצאין ממנו לחוץ פסולין לטבול בהן, לא שנא בתוך הכלי לא שנא לאחר שיצא ממנו. אבל המכניס כלי לתוך המקוה ובתוכו כלי אחר - אם גם החיצון צריך טבילה, עלתה טבילה לשתיהן אפילו אם פי החיצון צר הרבה. ואם החיצון אין צריך טבילה, אז לא עלתה טבילה לפנימי אלא א"כ יהא בפי החיצון כשפופרת הנוד.

ואם המעיין מקלח על שפת הכלי ולתוכו, תוך הכלי אסור לטבול, וחוצה לו מותר אפילו אם המים שבתוכו מרובין.

מעיין שהמשיכו לבריכת מים שהן נקוים ועומדין, יש לה כל דין מעיין. ואם הפסיק ראש הקילוח, חזר להיות לה דין מקוה שאינה מטהרת אלא במ' סאה ובאשבורן. ואם חזר והמשיך קילוח המעיין לתוכה, חזרה לדין מעיין.

מעיין שהעבירו על גבי אחורי כלים והמשיכו למקום אחר, חזר להיות בה דין מקוה ובלבד שלא יטביל על אחורי כלי ממש.

מעיין שיורד מן ההר טפין טפין בהפסק יש לו דין מקוה, אלא א"כ יורד בקילוח בלא הפסק.

מקוה שיש לו מ' סאה ומעיין כל שהוא, יכול לשאוב כמו שירצה וליתנו בתוכה והם כשרים, אע"פ שהן רבים על המים שהיו בתוכם תחילה. אבל כל זמן שאין במקוה מ' סאה, אפילו אם חסר כל שהוא, אם נפלו לתוכה ג' לוגין מים שאובין פסלוה, לא שנא שאבן בכלי ל"ש סוחט כסותו לתוכו או שזרקם בחפניו. ואפילו נפלו בו מב' כלים או מג' מזה מעט ומזה מעט, מצטרפין. במה דברים אמורים שמתחיל מכלי השני עד שלא הפסיק מהראשון, אבל אם פסק מהראשון קודם שהתחיל השני אין מצטרפין, ואפילו אם התחיל השני עד שלא הפסיק מהראשון דוקא מג' כלים, אבל מד' אין מצטרפין. במה דברים אמורים שמד' אין מצטרפין, שלא היה דעתו מתחילה ליתן כל הג' לוגין, אבל אם בתחילה היה דעתו ליתן כל הג' לוגין, אפילו אם לא נתן אלא מעט מעט מכמה כלים עד שהשלים לג' לוגין פסול.

ואם העביר בו ג' לוגין בידיו על גבי קרקע או שנתזו בו מכח רגלי בהמה כשר, ואפילו נתקבצו כל מ' סאה בכהאי גוונא על ידי רגלי בהמה כשר.

וכל זמן שלא יפלו במקוה החסר ג' לוגין ישאר כמו שהיה, ולכשישלים ממי גשמים כשר.

אין ג' לוגין פוסלין אלא א"כ יהיו שלמים ומראיהן מים. לפיכך ג' לוגין מים שנפל לתוכו יין וחזרו למראה יין ונפלו למקוה חסר, לא פסלוהו. וכן ג' לוגין חסרין כל שהוא שנפל לתוכו מעט חלב והשלימוה לג' לוגין ונפלו למקוה חסר לא פסלוהו, כיון שאין הג' לוגין שלמים. אבל כשהן שלמים ומראיהן מים, פוסלין אפילו הם מי כבשין ומי שלקות ותמד עד שלא החמיץ. אבל שאר כל המשקין ומי פירות ומורייס ותמד משהחמיץ, אין פוסלין מקוה החסר בג' לוגין, וגם אין משלימין אותו להכשירו, שאם היה בו ל"ט סאין ונפל לתוכו סאה אחת מאלו, אין משלימין אותו. אבל אם יש בו מ' סאה ונפל לתוכו סאה אחת מאלו ונטל מתוכו סאה אחרת כשר, אפילו עשה כן עד י"ט פעמים, אבל טפי לא. ואם עשה כן במים שאובין, אפילו עד עולם כשר.

מי צבע, יש להם דין שאר מים לפסול מקוה החסר בג' לוגין אע"פ שמשונים ממראה מים, אבל אם המקוה שלם, אע"פ שנפלו בו מי צבע ושינו מראיו, לא נפסל. וכן אם הדיח בו כלי ונשתנו מראיו לא נפסל. אבל אם נפל לתוכו יין או מוחל ושינו מראיו, נפסל. כיצד יעשה, אם הוא חסר ימתין לו עד שירדו גשמים ויתמלא ויחזרו מראיו למראה מים, ואם יש בו מ' סאה שאינו נפסל עוד בשאיבה, ימלאנו בכתף עד שיחזרו מראיו למראה מים. היה בו מ' סאה ונפל לתוכו יין ונשתנו מראיו של חציו, אפילו הטובל במקום שלא נשתנה לא עלתה לו טבילה.

אין שאיבה פוסלת אלא במים, אבל השלג והברד והכפור והטיט שהוא עב קצת אפילו יש בו רכות שיכולין להריקו מכלי אל כלי, אין שאיבה פוסלת בהן, שאם שאב מאלו למקוה חסר לא פסלוהו. ולא עוד אלא שאפילו עשה כל המקוה משלג או כפור או ברד שהביאו בכלי ועשה ממנו מקוה כשר.

מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט שראוי להריקו - אם המים צפים על גבי הטיט, יכולין לטבול אפילו בטיט. אין המים צפים על גבי הטיט, אין טובלין במקום הטיט אבל במים טובלין אפילו אם אין בו מ' סאה אלא ע"י הטיט.

אין הכלי חשוב לפסול המים שבו משום שאיבה אלא א"כ יהיה ראוי לקבל קודם שיקבענו לקרקע, ושיתמלא לדעת, וכשיהא כל זה אז פוסל אחד גדול ואחד קטן, אחד כלי אבנים ואחד כלי גללים. לפיכך המניח טבלא אצל המקוה כדי שיפלו המים ממנה למקוה - אם יש לה ד' שפות שראויה לקבל המים פוסלת, ואם לאו אינה פוסלת. זקפה על צדה לידוח, אפילו יש לה שפות אינה פוסלת, כיון שאינה עומדת בענין שראויה לקבל. וכגון שהמים ראויין לבוא למקוה זולתה, אבל אם אין המים ראויין לבוא למקוה זולתה, אפילו אין לה שפה כלל פוסלת כיון שמקבלת טומאה.

צינור שאין לו ד' שפות, אינה חשובה כלי וראוי להביא על ידו מים למקוה. (ואם) חקק בו גומא אחת קטנה קודם שקבעוה - אם הוא של עץ, אפילו אם אין הגומא מחזקת אלא כל שהוא, נעשה כולה על ידה כלי, וכל המים שעוברין עליו חשובים שאובין. ואם הוא של חרס, אין החקיקה פוסלתו אלא אם כן תהא מחזקת רביעית. ואם נפלו צרורות או עפר בגומא, אינו חשיב סתימה לבטלו מתורת קבלה אלא א"כ יהו מהודקין לתוכה.

סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע, אינו חשוב קבלה לפסול בו את המקוה.

כלי שנקב בשוליו אפילו כל שהוא, אינו חשוב עוד כלי לפסול המקוה. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה: מכל מקום אין להקל לעשות מקוה לכתחילה ולהביא מים בכלי מנוקב כזה. ובצדדין, אינו בטל מתורת כלי עד שיהא ברוחב הנקב ב' אצבעות על ב' אצבעות. ואין צריך שיהא מרובע ב' אצבעות על ב' אצבעות, אלא אפילו עגול ויהא מרווח עד שב' אצבעות בינוניות שה' מהם בטפח מתהפכות בתוכו סביב. ויהא קרוב לשוליו שאינו יכול לקבל שום מים ממנו ולמטה, אבל אם מקבל שום מים למטה ממנה, לא נתבטל מתורת כלי.

ואם עירב סיד וצרורות וסתם בהן הנקב, לא חשיב סתימה להחזירו לתורת כלי. או אם הושיבו על גבי הארץ אפילו על גבי סיד וגפסיס, לא חשיב סתימה. אבל אם עירב סיד וגפרית וסתמו, חשיב סתימה. הלכך הרוצה להוציא מים מן המקוה לנקותו וירא שמא יחזרו מן הכלי שמוציאין בו המים ג' לוגין למקוה אחר שחסר מ' סאה ויפסלוהו, יקוב הכלי בשוליו כל שהוא ואז לא יחשבו המים שבו שאובין. ואם המקוה נובע, אז אין צריך לכך כי המעיין אינו נפסל בשאיבה.

המניח כלים תחת הצנור לקבל מימיו שיפלו מהם לתוך המקוה - אם הניחן בשעת קישור העבים וקודם שנתפזרו העבים ירדו גשמים ונתמלאו, חשובין לדעת והוי שאובין. אבל אם לא נתקשרו העבים בשעה שהניחן ואח"כ נתקשרו ונתמלאו, או אפילו הניחן בשעת קישור העבים ונתפזרו ונשארו שם עד שחזרו ונתקשרו וירדו גשמים ונתמלאו, לא חשיבי לדעת ואינן פוסלין. ובלבד שישבר הכלי או יהפכנו בענין שלא יגביהו מעל הארץ, שאם מגביהו מן הארץ עם המים, חשובים שאובים ופוסלים.

מקוה שיש בו כ"א סאין, אע"פ שאינו יכול לשאוב י"ט סאין בכלים ולשופכו לתוכו, יכול לשופכו על שפתו והם נמשכין והוא כשר, כיון שהרוב אינו שאוב וגם המיעוט ששופך לתוכו אינו שופך לתוכו להדיא אלא ממשיכו לתוכו. אבל אם אין בו אלא כ' סאין ושאב בו כ' סאין אפילו ע"י המשכה, פסול.

כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה על מקוה שנובע ונתייבש בקיץ, והיה בור רחוק ממנו כמו ארבע בתים ומלאוהו מים מכונסין, ונתמלא המקוה מתחת הקרקע מאותן מים מכונסין, שהמקוה כשר אע"פ שנתייבש כולו, דלא חשיב זה אלא כאילו חוזר ונובע.

הבא להמשיך מים למקוה צריך שלא יהא בדבר המקבל טומאה. כגון מי גשמים שרוצה להמשיכם למקום אחר לעשות מקוה, לא יאחוז בידו דף ויעבירם עליו, אלא יניח הדף בקרקע ויסיר ידו משם בטרם יעברו המים עליו. וכן הסילון של אבר או של מתכת אסור להמשיך בו מים למקוה שמקבל טומאה, ואם הוא מחובר לקרקע שפיר דמי, שאז אינו מקבל טומאה לפי שהוא בטל אגב קרקע.

במה דברים אמורים בממשיך מי גשמים בעלמא, אבל אם ממשיך מים ממעיין או ממקוה, שרי אפילו על ידי דבר המקבל טומאה, דחשבינן לזה המקוה שממשיך המים לתוכו כאילו הוא מחובר למעיין או למקוה שממשיך המים משם.

אפילו בממשיך מי גשמים על ידי דבר המקבל טומאה, אינו פוסל אלא א"כ המים נופלין להדיא מדבר המקבל טומאה לתוך המקוה, אבל אם נופלין על שפתו בחוץ ונמשכים לתוכו, או שמחבר לפי הסילון של אבר צינור קטן של עץ או של חרס שהמים מקלחים ממנו למקוה, כשר.

מקוה שנסדק אחד מכותליו והמים יוצאים דרך הסדק, יש פוסלים אותם אפילו יש בו כמה סאין בענין שישארו בה מ' סאה אחר שיצאו דרך הסדק, לפי שכיון שמים העליונים ננערין לצאת חשוב כולו כזוחלין. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב: ודאי אם ישארו בו מ' סאה אחר שיצאו קצתן דרך הסדק כשר, אבל אם לא ישארו בו מ' סאין פסול.

ואם בא לסתום הסדק כדי שישארו בו מ' סאין, לפירוש ה"ר שמשון לא יסתום אותו בידו ולא בכל דבר המקבל טומאה, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שיכול לסותמו בדבר המקבל טומאה, דודאי הבאת המים למקוה צריך שיהא ע"י טהרה אבל מניעת המים שלא יצאו ממנו א"צ שיהא ע"י טהרה. לפיכך נקב העשוי להוציא בו המים מהמקוה, יכולים לסותמו במטלניות שיש בהם ג' על ג'.

הבא לערב מקוה פסול או חסר עם מקוה כשר להכשירו - אם שניהם חסרים ובא לערבם להכשירם, צריך שיהא נקב שביניהם רחב ב' אצבעות בינוניות בעיגול ויהיה מרווח כדי שיוכל להפכם בנקב סביב. ולאחר שנתערב הפסול עם הכשר אפילו רגע, נשאר לעולם בהכשרו אפילו נסתם הנקב אח"כ.

כותל שבין שתי מקואות שנסדק מצד זה לצד זה ברוחב ואפילו כל שהוא, מצטרף לערב שתי המקואות להכשירם. ואם נסדק מלמעלה למטה, אינו מצטרף אלא א"כ יהא במקום אחד רוחב ב' אצבעות. ואם נפרץ הכותל למעלה זה לזה ברוחב ב' אצבעות, אפילו אין המים מתערבין אלא בעובי קליפת השום, מצטרפים.

ג' מקואות שיש בשנים מהם בכל אחד כ' סאין מים כשרים ובאחד מהם כ' סאין מים שאובין ועומדים זה בצד זה - אם השאוב מן הצד וירדו בהם ג' וטבלו ומתוך כך נתמלאו ויצאו על שפתה ונתערבו יחד, הוכשרו שלשתן, כיון שפעם אחת היו מחוברין ביחד מ' סאה מים כשרים. ואם השאוב באמצע שאין שנים הכשרים יכולין להתערב אלא על ידו, לא הוכשרו אלא נשארו כמו שהיו תחילה, והטובלין בתוכה ג"כ לא נטהרו.

מקוה שיש בו מ' סאה מצומצמות - האדם הטובל בתוכו לא יקפוץ לתוכו, שלא יחסרו המים מקפיצתו בתוכו. ולא יטבול בו פעמיים זה אחר זה, דשמא בראשונה לא טבל כהוגן על סמך השנייה ובשנייה שמא חסרו המים בראשונה, אבל כשאינו טובל בו אלא פעם אחת נזהר לטבול כהוגן. טבלו בו שנים, הראשון עלתה לו טבילה אבל לא לשני, אלא א"כ טבל השני בעוד שרגלי הראשון נוגעים במים, דאז חשבינן כל המים שעל גופו כאילו הן עדיין במקוה. הטביל בו בגד עבה שהמים נבלעים בתוכו - כל זמן שהבגד נוגע במקוה הוא כשר, העלהו ממנה פסול, שנעשה שאוב מהמים שירדו מהבגד לתוכו. ואם מטביל בו יורה או שאר כלים, מורידים לתוכו דרך פיהן שלא יתזו המים כשמכניסן לתוכו ונמצא שהוא חסר, ומעלן דרך שוליו כדי שלא ישאר בו מהמים ויחסר מהמקוה.

מקוה שמימיו מתפשטין ואינו יכול להתכסות בו, נותן בו מצד אחד חבילי עצים כדי שיקבצו מימיו אל מקום אחד ויעלו בענין שיוכל להתכסות בו.

מחט שמונח בצד המקוה, מנענע בידו במקוה כדי שיעשה גל במים ויעבור על המחט ועולה לה הטבילה, ובלבד שלא יעקר הגל ממקומו אלא יהא מחובר למקוה.