דלג לתוכן הראשי
כוונות

טור יורה דעה – סימן קצט

לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה קמטיה וכל בית סתריה במים, ושתהא חופפת שער ראשה, ושתהא סורקת יפה במסרק שלא יהו נדבקין זה בזה, שזו היא מתקנת עזרא שתהא חופפת בשעת טבילה.

ופירש ה"ר שמעיה בשם רש"י שצריכה לעיין כל גופה יפה ולחוף אותו במים ולשוטפו, דחפיפה שייכא בכל הגוף, ורבינו תם פירש שאינה צריכה דלא שייך חפיפה אלא בשער שבראש. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: ונהגו בנות ישראל לרחוץ ולחוף כל גופן במים ומנהג כשר הוא. עד כאן.

לשון הרמב"ן: דין תורה שתהא הטובלת מעיינת בעצמה סמוך לטבילה ובודקת כל גופה שמא יש בה דבר שחוצץ בטבילה, ועזרא ובית דינו תקנו שתהא חופפת בכל מקום שער שבה במים חמין, וסורקת אותן או מפספסת אותן בידיה יפה יפה כדי שתתיר שערותיה אם יש בהם קשר. עד כאן. ייראה מדבריו שיותר מחמיר בעיון הגוף מבעיון הראש מפני שזה דין תורה וזה אינו אלא תקנת עזרא.

חפיפה שבמקום שער לא תהיה במים קרים לפי שמסבכין השער אלא במים חמין. ומיהו אפילו בחמי חמה סגי.

ולא תחוף בנתר לפי שמחתך השער וחוזר ומסתבך, ולא באהל לפי שמסבך השער, ולא בכל הדברים המסבכין השער.

חפיפה זו פירש רש"י מוטב שתהיה ביום שלפני טבילתה מבליל טבילתה, לפי שממחרת בלילה ולא תחוף יפה. ובשאלתות פרשה אחרי סימן צ"ו פירש שמוטב שתהיה בלילה כדי שתהיה סמוך לטבילתה. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: ונוהגות הנשים שמתחילות לחוף מבעוד יום ועוסקות בחפיפה עד שתחשך ואז טובלות, ועוד מחמירות על עצמן שאע"פ שחפפו נושאות עמהם מסרק וסורקות בבית הטבילה. עד כאן.

חל טבילתה במוצאי שבת שאי אפשר לה לחוף מבעוד יום, די לה בחפיפת ליל טבילתה, ומכל מקום מנהג יפה שתרחוץ ותחוף יפה בערב שבת, ומוצאי שבת תחוף מעט ותסרוק שערותיה.

נזדמנה לה טבילה בליל שבת שאי אפשר לה לחוף בלילה, די לה בחפיפת יום. ואפילו אם חלו שני ימים טובים ביום ה' ו', חופפת ברביעי וטובלת בליל שבת. או אם חל יום טוב במוצאי שבת רוחצת וחופפת בערב שבת, ובלבד שתזהר אחר רחיצה וחפיפה מליתן תבשיל לבנה ומלהתעסק בדבר שתבוא לידי חציצה, וגם תקשור שערותיה שלא יתבלבלו. ואם טבלה ולא עיינה עצמה מקודם לכן, אם נזהרה מלהתעסק בדבר החוצץ עלתה לה טבילה, ואם לאו לא עלתה לה טבילה.

וביום טוב יכולה להחם קיתון של מים להדיח קמטיה ובית סתריה, אבל לא לכל הגוף.

כתב הרשב"א: חפפה ועיינה עצמה בחול ביום וטבלה בערב או למחרתו שלא טבלה סמוך לחפיפה, עלתה לה טבילה בדיעבד אע"פ שלא היתה סמוך לחפיפה, אבל אם לא חפפה כלל לא עלתה לה טבילה, אע"פ שעיינה בעצמה בגופה, ואפילו חפפה מיד אחר הטבילה וסרקה במסרק ולא מצאה שום נימא קשורה, אפילו הכי לא עלתה לה טבילה, שאני אומר שמא בשעת טבילה היה קשור ועכשיו ניתר או נישר עם המסרק, ואין צריך לומר אם חפפה מקום שער ולא עיינה שאר הגוף שלא עלתה לה טבילה אע"פ שלא מצא עליה דבר החוצץ. עד כאן.

והראב"ד כתב: דוקא בשאר כל הגוף, אבל בבית הסתרים כיון שאין צריכים לביאת מים, אם לא עיינה אותם קודם לכן ואח"כ עיינה אותם ולא מצאה בהן שום דבר עלתה לה טבילה. וכן אם לא עיינה אותם קודם טבילה ואחר טבילה ג"כ לא עיינה אותם עד שנתעסקה בתבשיל ומצאה עליה מאותו תבשיל תולין להקל, אע"פ שבשאר הגוף אין תולין להקל בכהאי גוונא.

חפפה ועיינה גופה וטבלה ובעלייתה נמצא עליה דבר החוצץ - אם סמוך לחפיפה טבלה, אינה צריכה טבילה אחרת. ואם לאו, צריכה טבילה אחרת. וכמה היא סמוך, כתב הרשב"א עונה, שבאותה עונה שחפפה טבלה. במה דברים אמורים שלא נתעסקה באותו המין אחר טבילה, אבל נתעסקה בו בין טבילה לבדיקה אינה צריכה טבילה אחרת שאני תולה אותו במין שנתעסקה בו. אבל אם לא חפפה קודם טבילה, אין תולין בו אע"פ שנתעסקה בו אחר טבילה.

חפפה קודם טבילה ובין חפיפה לטבילה נתעסקה בדברים החוצצין או שנתנה לבנה תבשיל העשוי לידבק בה, לא עלתה לה טבילה, ואפילו אם בדקה מיד אחר טבילה ולא מצאה עליה שום דבר חוצץ, שאני אומר בעלייתה מן המים נפל ממנה וצריכה טבילה אחרת.

מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.

האם התשובה עזרה לך?