טור יורה דעה – סימן קצה

חייב אדם לפרוש מאשתו בימי טומאתה. ולא מתשמיש לבד, אלא בשום דבר לא יתקרב אליה, אפילו בדברים אם מרגילים לערוה לא ידבר בהם עמה. אבל מותר להתייחד עמה.

ולא יגע בה אפילו באצבע קטנה, ולא יושיט מידו לידה שום דבר ולא יקבלנו מידה.

ולא יאכל עמה על השולחן ואין צריך לומר בקערה אחת, ודוקא בימים הראשונים שהיו להן שולחנות קטנות כל אחד לבד על שולחנו, אבל האידנא שרגילין רבים לאכול על שולחן אחד, מותר, ובלבד שיעשו שום היכר, כגון, שפירש לו מפה לבד, או יתן שום דבר ביניהם להיכר, כגון קנקן או ככר וכיוצא בו. ומותרין לשתות זה אחר זה בכוס אחד. וכתב בספר המצוות: ונוהגין להפסיק אדם אחר ביניהם.

ולא ישב במטה המיוחדת לה אפילו שלא בפניה, ואין צריך לומר שלא ישן עמה במטה אפילו כל אחד ואחד בבגדו ואין נוגעין זה בזה.

כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה שאם הוא חולה ואשתו נדה ואין מי שישמשנו זולתה, מותרת לשמשו, רק שתיזהר ביותר מהרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו.

ולא יסתכל אפילו בעקבה ולא בכל המקומות המכוסות בה.

וראוי לה שתייחד בגדים לימי נידותה כדי שיהיו שניהם זוכרים תמיד שהיא נדה, ובקושי התירו לה להתקשט בימי נדותה אלא כדי שלא תתגנה על בעלה.

כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לו חוץ ממזיגת כוס, שאסורה למזוג לו הכוס ולהניחו לפניו על השולחן, אלא אם כן תעשה שום היכר, כגון שתניחנו על השולחן ביד שמאל, או תניחנו על הכר או הכסת אפילו ביד ימינה. ואסור להציע מטתו בפניו, ודוקא פריסת סדינין והמכסה שהיא דרך חבה, אבל הצעת הכרים והכסתות שיש בו טורח ואינו דרך חיבה שרי. ושלא בפניו הכל מותר, אפילו הוא יודע שהיא מצעת אותה. ואסורה ליצוק לו מים לרחוץ הוא פניו ידיו ורגליו, אפילו אינה נוגעת בו. וכשם שאסורה למזוג לו, כך הוא אסור למזוג לה. ולא עוד אלא אפילו לשלוח לה כוס של יין אסור, לא שנא כוס של ברכה לא שנא כוס אחר אם הוא מיוחד לה.

וכל אלו הרחקות צריך להרחיק בין בימי נדותה ממש בין בימי ליבונה שהן ימי ספירתה, ואין חילוק בכל אלו בין רואה ממש למוצאה כתם.