טור יורה דעה – סימן קצב

תבעוה לינשא ונתפייסה, צריכה לישב שבעה נקיים, בין גדולה, בין קטנה. ואפילו בדקה עצמה בשעת תביעה ומצאה טהורה, שמא מחמת חימוד ראתה טיפת דם כחרדל ולא הרגישה בו. ומונה שבעה ממחרת יום התביעה.

כתב אדוני אבי הרא"ש: יש מגדולים שכתבו שאינה צריכה לא הפסק טהרה ולא בדיקה כלל בימי הספירה לא בתחילתן ולא בסופן, אלא כל שהמתינה שבעה ימים אחר הספירה הרי זו טובלת וטהורה. ולא נהירא, אלא שצריכה בדיקה כל ימי הספירה, אלא שאינה צריכה להפסיק בטהרה, אף על פי שלא בדקה ביום התביעה להפסיק בטהרה, מונה מיום המחרת שבעה ימים ובודקת בכל יום, וכן כתב הרמב"ן.

וכתב הרשב"א: לא שתבעוה לינשא לאחר שנים עשר חודש שזמנה רחוק ואינה חומדת בכך. וייראה לי שמונין לה בשעה שמכינים צורכי החופה מכי רמי שערי באסינתא וכיוצא בו.

עבר וכנסה תוך זמן הזה, לא יתייחד עמה אלא הוא ישן עם האנשים והיא ישנה עם הנשים כשאר חתן שפרסה אשתו נדה, בין אם הוא תלמיד חכם או אחר, לאפוקי מדברי הרמב"ם שכתב שתלמיד חכם יכול לכונסה מיד ולייחד עמה כי הוא יודע שהוא אסור לבוא עליה.

חתן שפרסה כלתו נדה קודם שבא עליה, אסור לו להתייחד עמה אלא הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים. ואם משבעל פרסה נדה, מותרין להתייחד.

כתב הרמב"ם: נדה, כיוון שאינה ראויה לביאה אין חופתה חופה. ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל.