טור יורה דעה – סימן קסח

ישראל שלוה מעות מעכו"ם בריבית וביקש להחזירם לו, מצאו חבירו ואמר 'תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו' אסור, שאין לישראל הלוה שום עסק עם העכו"ם.

ואפילו אומר 'תנם לי ואני אעלה לו כדרך שאתה מעלה לו' אסור, דבשליחותו הוא נותן לעכו"ם, ודומה למי שאומר לחברו 'אני אלוה לך על מנת שתתן הריבית לעכו"ם' דפשיטא שהוא אסור, לא מיבעיא אם המלוה חייב המעות לעכו"ם והלוה נותנם לו בשבילו כי הכא, אלא אפילו אין המלוה חייב לעכו"ם כלום, כיון דבשכר ההלואה נותן לעכו"ם הריבית על פי המלוה, הוי רבית קצוצה.

ואפילו העמידו אצל העכו"ם ואמר לו העכו"ם 'תנם לישראל זה והפטר ואני אתנה עמו שיתן לי קרן וריבית' אסור, דכיון דקיבל מיד ישראל, נראה כנותן ריבית לעכו"ם בשליחותו.

אבל אם קיבל העכו"ם המעות מיד הישראל הראשון ונתן לשני, מותר אפילו לא פירש בפירוש שפטר הראשון, דמסתמא דפטרו ונתחייב לו השני, ומותר אפילו אם נותן הריבית ליד ישראל הראשון, שבשביל העכו"ם הוא מקבל אותם, ודומה לעכו"ם שמלוה לישראל בריבית על מנת שיתן הריבית לישראל דשרי.

וכן אם העמידו אצל העכו"ם ואמר לראשון 'הניחם על גבי קרקע', וכן עשה ונסתלק ולקחם השני משם, מותר.

ועכו"ם שלוה מעות מישראל בריבית וביקש להחזירם לו, ומצאו ישראל ואמר 'תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו', מותר. ואפילו אמר 'אני אעלה לו כדרך שאתה מעלה לו' מותר, שבשביל העכו"ם נותנם לו.

ואם העמידו אצל ישראל ואמר ישראל הראשון לעכו"ם ליתנם לשני, פירש רש"י שהעכו"ם נעשה שליח הראשון ליתנם לשני ואסור. ור"ת פירש כיון שאין שליחות לעכו"ם, לא נעשה שליח הישראל ושרי, וכן הוא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

ומיהו אפילו לרבינו תם, אם ישראל השני אומר שבשליחות הראשון מקבלם מהעכו"ם אסור, דשליח של ישראל הוא וכאילו מקבלם מידו דמי.

ישראל שאומר לעכו"ם 'לוה לי מעות מישראל בשמך ומאי דיהבית ליה קרנא ורוחא עלי הוא', והמלוה לא ידע שבשביל ישראל לקח אותם ולבסוף נודע לו, לדברי ר"ת שאין שליחות לעכו"ם כלל מותר, כיון שאין שליחות לעכו"ם אינו שלוחו של הישראל ואין למלוה עסק אלא עם העכו"ם, ולפירוש רש"י שיש שליחות לעכו"ם לחומרא, הרי הוא שלוחו של הישראל ואסור. ור"י התירו אף לדברי רש"י, ואפילו עשאו הלוה שליח בפירוש ויש עדים בדבר. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: לדברי ר"י אין היתר בדבר אלא למלוה, לפי שאינו יודע שהוא לצורך הישראל, אבל הלוה שיודע שלקחם לצרכו הרי שלוחו הוא ואסור לפירוש רש"י.

ישראל שנתן משכונו לעכו"ם ללוות עליו מישראל בריבית, כתב ר"י שהוא מותר לו ליקח הריבית, אפילו הלך העכו"ם ופורע הישראל קרן והריבית לישראל המלוה, דמסתמא לא שביק היתרא ואכל איסורא ואקנייה ניהליה משכון לעכו"ם ועכו"ם קנייה במשיכה, וכל מה שנותן לישראל, בשביל העכו"ם הוא נותן לו.

וכתב בספר המצוות: ולפי זה עכו"ם שמשכן לישראל בחובו ומשכן המשכון לישראל בריבית, אסורה לו ליקח הריבית מישראל בעל המשכון, שזה ודאי לא הקנהו לו, ומדברי אדוני אבי הרא"ש ז"ל לקמן במשכונו (של עכו"ם ביד ישראל) ייראה שגם זה מותר.

וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל שגם בזה שישראל שולח משכונו ביד עכו"ם ללוות עליו, צריך שלא ידע המלוה שהמשכון הוא של ישראל ולצורך ישראל הוא לוה, ואם יאמר ישראל שלי הוא לא יאמינו המלוה, ועדים לא יוכל להביא כי לא יוכלו להעיד שאלו המעות עצמן שנתן המלוה לעכו"ם שחזר ונתן לישראל, שיוכל לומר להם עכבם לעצמו וממעותיו הלוה לו, הלכך אין בידינו כח לומר למלוה אל תקח ריבית מהעכו"ם, אבל אם הוא יודע שהוא של ישראל אסור ללוות עליו, ואף אם אינו יודע בודאי אלא שידוע הוא שהמשכון של ישראל, כגון שהוא מלבוש של ישראל שאין העכו"ם רגילים בו, מכוער הדבר ליקח ריבית.

והרמב"ן חלק על דברי ר"י בישראל ששלח משכונו על יד עכו"ם. ומיהו גם הוא מודה שאם השאיל הישראל משכון לעכו"ם ללוות עליו לעצמו, שמותר אפילו הלך לו העכו"ם ופורע ישראל בעל המשכון למלוה קרן וריבית, דהא אקנייה לעכו"ם וקנייה במשיכה.

עכו"ם שאומר לישראל 'לוה לי מעות מישראל', כתבו רבינו גרשום ורבינו אב"ן שמותר למלוה ליקח הריבית מיד ישראל השליח, אע"פ שאין שליחות לעכו"ם, ונעשה שלוחו של המלוה להוליך מעותיו לעכו"ם להביא לו משכונו, ואפילו אם פדאו השליח במעותיו ונתן למלוה קרן וריבית מותר, שלא אסרה תורה אלא ריבית הבא מיד לוה למלוה, וזה לאו לוה הוא אלא שליח בעלמא, וקנה המלוה המשכון של העכו"ם במעות שהלוה עליו, והוי כאילו מוכרו עתה לזה הישראל שפדאהו. וכן כתב אבי העזרי. וכתב שאפילו העכו"ם אלם ואינו פורע לשליח, יכול המלוה ליטול הריבית ממנו. אבל אם הזכיר לו העכו"ם והכירו שהוא אלם לא יטול ממנו.

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב בתשובה שצריך שיאמר המלוה לשליח אתה תהיה שלוחי להביא לי המשכון מיד העכו"ם באחריותי, ולהוליך לו המעות על אחריותו, וכן בשעת פדייה תהא שלוחי להביא לי מעותי מן העכו"ם ויהיו באחריותי כשיצאו מן העכו"ם, וכן תהיה שלוחי להחזיר לו המשכון. ואם אינו מאמינו, יאמר כך בלבו ואין צריך להודיעו, או יתנה עמו שלא יהא נאמן לומר נאנס או נאבד אלא בעדים, ואם עשה כן ובשעת פדייה אומר השליח לא אמרתי לך אמת תחילה אלא שלי הוא, יאמר המלוה איני מאמינך, אלא לדברים הראשונים אני מאמין שאיני רוצה להחזיקך כרשע, אבל חושש אני לדבריך ואיני רוצה לקבל ממך המעות, וכשיבוא העכו"ם ויתן לי המעות אתן לו משכונו. ואפילו אם ירצה לישבע אינו נאמן. ואפילו עדים מעידין שהוא של ישראל לא מהני, כיון שהודה תחילה שאינו שלו. ואף אם יאמר השליח למלוה אל תמכרהו כי העכו"ם אלם, אין המלוה צריך לחוש לדבריו, כי אין למלוה עם העכו"ם כלום. ואם השליח ירא ממנו, יציל עצמו ויפדה המשכון, או יוסיף משכון למלוה כדי שלא יפסיד בהמתנה.

ומדברי הרמ"ה ייראה שצריך שלא יהיו המעות באחריות השליח, אבל על המשכון אין לחוש אם הוא באחריותו, שכתב: ישראל שאמר לחברו טול מעות הללו והלוה אותם לעכו"ם בריבית, אם אחריות המעות על השליח בהולכה או בהובאה, אסור למלוה ליקח הריבית מיד השליח או מיד שלוחו של שליח ואפילו עד מאה, ואם אין האחריות עליו אלא כשאר שלוחים ואם שומר חנם ש"ח ואם שומר שכר ש"ש, מותר. ומלוה שעשה שליח לישראל חבירו לקבל משכונו מיד עכו"ם, והלוה השליח עליו לעכו"ם בריבית, מותר למשלח לקבל הריבית, אע"פ שהשליח נתחייב באחריות המשכון, דפקדון הוא דאיכא אלא שמחייב עצמו באונסין וקיימא לן מתנה שומר חנם להיות כשואל, ולא דמי למעות דמעות לא הדרי בעיניה ומשכון הדר בעיניה. עד כאן.

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא חילק, ואפילו לסברתו אם לא עשאו שליח רק בהבאת המשכון והוא בעצמו נתן המעות לעכו"ם, אפשר שהוא מותר אפילו אם אחריות המשכון על השליח.

ישראל שאומר לחברו 'לוה לי מעות מהעכו"ם' - אם נתן לו משכון ואמר ללוות עליו מותר, שהעכו"ם סומך על משכונו, ומותר לשליח ליקח הריבית וליתנו לעכו"ם, לפי שהוא שלוחו של ישראל וכל מה שלוקח ונותן אינו עושה אלא בשליחותו של זה ואינו לא לוה ולא ערב. ואם לא נתן לו משכון אסור, שהעכו"ם אין לו עסק אלא עם הישראל שהלוה לו והוא חוזר ומלוה לישראל ששלחן.

ואם אמר לחברו 'לוה לי מעות על שמי' מותר, שאז העכו"ם סומך על המשלח ואחריותם עליו והשני אינו אלא שליח בעלמא.

משכונו של עכו"ם שביד ישראל, והביאו לישראל חברו שילוה עליו ולכשיבוא העכו"ם לפדותו שיקח הוא הריבית שעלה עליו עד אותו היום והשני יקח הריבית שיעלה עליו מאותו היום והלאה, התירו ר"ת, ובלבד שיאמר 'הריני מוכר לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על משכון זה ואין לי עסק עמך ולא לך עמי', דכגון זה לאו הלואה הוא אלא מכר. ואם לאחר זמן רצה שני זה לחזור וליטול מן הראשון קרן וריבית ולהחזיר לו משכונו מותר, מפני שהוא כאילו חוזר ומוכר לו. ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו 'אתה תפטור העכו"ם בכך וכך מכל וכל, ובכך וכך אני קונה ממך כל מה שאני יכול להוציא מיד העכו"ם'.

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל התיר בתשובה במשכון שבידו מהעכו"ם לקבל דמיו מיד חברו, והריבית שעלה עליו עד היום, אף אם אינו מוכרו לו אלא מוסרו לידו על מנת ליקח הריבית מן העכו"ם, דלא חשבינן לריבית שנותן העכו"ם לישראל שני כאילו נותנו מכח ישראל הראשון אלא בשביל משכונו הוא נותנו לו, שאצל מי שנמצא משכונו הוא פודהו ואינו נותן בשליחות ישראל הראשון. וכן כתב בע"ה.

ואם אח"כ יאמר הראשון לשני 'אינו אמת אלא שלי הוא והחזירהו לי בחנם', ישבע השני שכך אמר לו הראשון ולא יחזיר לו המשכון לעולם, אלא א"כ יבוא העכו"ם שיפדנה, ואם לא יבוא העכו"ם ימכרנו והוא שלו אפילו שוה הרבה.

אבל ישראל הבא לחברו ואמר לו 'הלויני מעות על משכונות אלו שהן של עכו"ם' והלוה לו, או שאמר לחברו 'הלויני מעות בריבית ואני אשלח לך משכון על יד עכו"ם' והעכו"ם הביא המשכון למלוה והוליך המעות ללוה, כל זה הוי ריבית קצוצה.

ומשכונו של ישראל ביד עכו"ם, כתב בעל העיטור שאסור לישראל להלוות עליו ברבית, אלא א"כ אמר ישראל בעל המשכון לעכו"ם 'קנה מעכשיו המשכון אם לא אתן לך עד יום פלוני'. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: ואין נראה דבריו, דמאי נפקא מינה שאין המשכון לעכו"ם, וכי אסור להלוות לעכו"ם על משכון של ישראל, ואפילו אם הלוה העכו"ם לישראל בריבית, מותר לישראל להלוות לעכו"ם על אותו משכון בריבית ולקבל מהישראל הריבית שחייב לעכו"ם, שהרי הישראל השני לא הלוה לראשון כלום אלא לעכו"ם ובמקומו הוא לקבל הרבית מיד הישראל.

מעותיו של ישראל מופקדות ביד עכו"ם והלוה אותם לישראל בריבית, אם היו באחריות העכו"ם, מותר לישראל ליקח הריבית, כיון שהם באחריות העכו"ם חשובין כשלו, ומה שנותן הריבית לבעל המעות אינו אלא כמתנה בעלמא. ואם היו באחריות ישראל, אסור לו ליקח הריבית.

מעותיו של עכו"ם מופקדות ביד ישראל - אם הם באחריות הישראל, אסור לו להלוותן בריבית. ואם הם באחריות העכו"ם, מותר להלוותן בריבית.

ישראל שאומר לעכו"ם 'הילך שכרך והלוה מעותי בריבית' אסור, שהן באחריות הישראל.

ועכו"ם שאומר לישראל 'הילך שכרך והלוה מעותי בריבית' מותר, אבל אסור לעשות כן משום מראית העין. וייראה שגם בפקדון אסור אע"פ שאינו חייב באחריותו משום מראית העין. וי"א שאינו מותר אלא כשקצץ לו שכרו דבר ידוע בין אם ירויח או לא ירויח, אבל אם אמר ליה פליגא לך בריוח אסור, אע"פ שאין לו בהפסד כלום. ויש מתירין הואיל ולא משום כספו בא לו, וכן כתב הרמב"ן.

עכו"ם שעשה לישראל אפוטרופא על נכסיו, מותר ללוות ממנו בריבית. וישראל שעשה לעכו"ם אפוטרופוס על נכסיו, אסור ללוות ממנו בריבית, וגם בזה תלוי במי שאחריות עליו.

ראובן שאומר לשמעון 'לקחת ממני ריבית מיד ליד' ושמעון משיב 'לא לקחתי אלא על יד עכו"ם' נאמן. כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה שנאמן בלא שבועה. אבל אם משיב 'איני יודע אם נתת לי מעולם מעות בריבית', צריך לישבע על אותן מעות שטוען ראובן שהלוה אותם לו בריבית שאינו יודע שנתנם לו מעולם.