טור יורה דעה – סימן קסו

המלוה מעות לחברו - לא ידור בחצרו חינם, ולא ישכור ממנו בפחות, ולא יעשה מלאכה בעבדו אפילו הוא בטל, דבשביל מעותיו הבטלות אצלו הוא עושה.

אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר, אם בא לדור בו אחר שהלוהו צריך ליתן לו שכר. וכל שכן אם אומר לו הלויני ודור בחצרי שצריך ליתן לו שכר.

וכתב הרמב"ן דוקא לכתחילה שבא לדור בו, אבל אם דר בו כבר, כיון דחצר לא קיימא לאגרא אפילו הוא גברא דעביד למיגר, אם הלוהו ודר בו אין כאן שום צד ריבית, ואפילו לצאת ידי שמים אין צריך לתת לו. ומכל מקום אם אמר לו הלויני ודור בחצרי, הוי אבק ריבית ולא מפקינן. ובחצר דקיימא לאגרא, אם אמר לו הלויני ודור בחצרי הוא רבית קצוצה, והלוהו ודר בו הוי אבק ריבית. והרמב"ם כתב דאפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר, אם הלוהו ודר בו הוי אבק רבית. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל הסכים לדברי הרמב"ן.

והלויני ודור בחצרי, דהוי רבית קצוצה אי קיימא לאגרא, ואבק רבית אי לא קיימא לאגרא, אין חילוק בין אם אמר כן בשעת הלואה או לאחר הלואה, שאין חילוק בין קצץ בשעת הלואה להרויח לו זמן אחר ההלואה בשביל המתנת המעות דכשעת מתן מעות דמיא. והרמב"ם חלק שכתב: הורו רבותי שהמלוה לחבירו ולאחר זמן תבע חובו ואמר לו הלוה דור בחצרי עד שאפרע לך חובך, הרי זה אבק ריבית לפי שלא קצץ בשעת ההלואה. ורש"י פירש שאין חילוק.

ומיהו דוקא שאמר לו כן בשעה שמרויח לו הזמן, אבל אם כבר הרויח לו הזמן ובא בתוך הזמן ואמר דור בחצרי בשביל מעותיך שהן בטלות אצלי, לא הוי אלא רבית מאוחרת. אי נמי יש לומר דלא מקרי ריבית מאוחרת אלא במה שנתן לו אחר שפרעו, אבל כיון שאומר כן בעוד שהוא חייב לו אסור.

ובהלוהו ודר בחצרו, שהוא אבק רבית לדעת הרמב"ם אפילו אי לא קיימא לאגרא, ולדעת הרמב"ן בקיימא לאגרא, כתב רב אלפס לא מיבעיא אם פרעו כבר דלא מפקינן מיניה דמלוה שכר הדירה שדר בו, אלא אפילו לא פרעו הלוה עדיין ושואל הלוה שינכה לו מחובו שיעור השכירות שראוי ליתן על שדר בחצרו, לא מנכינן ליה וצריך לפרוע לו כל החוב משלם. וה"ר אפרים חלק עליו בזה וכתב כיון שלא פרעו מנכינן לו שיעור השכירות מעיקר החוב, ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל.

ואם משכן לו הבית, זה יתבאר בדיני משכונא לקמן בעזרת השם.