טור יורה דעה – סימן קסב

אסור ללות סאה בסאה, וכן כל דבר חוץ ממטבע, בין אם קצב לו זמן לפירעון בין אם לא קצב לו זמן, דשמא יתיקרו ונמצא שנותן לו יותר משהלוהו, אם לא שיעשנו דמים שאם יתיקרו שיתן לו דמים. ואם לא עשאוהו דמים ונתייקרו, נותן לו הדמים שהיו שוים בשעת הלואה, ואם הוזלו נותן לו חטין.

ודינר זהב יש לו דין פירות, שאסור ללות דינר זהב בדינר זהב, שמא אותו ששוה בשעת הלואה כ"ד דינרי כסף יהיה שוה בשעת פרעון כ"ה. אבל מותר ללות דינר כסף בדינר כסף וכן כל שאר מטבע. והני מילי כשיוצא בהוצאה, אבל אם נפסל ואינו יוצא בהוצאה, הוי כשאר פירות ואסור ללות זה בזה.

ואם יש ללוה אפילו סאה אחת, אפילו אינו מצויה עתה בידו, כגון שאין בידו עתה המפתח או עד שיבא בנו שיהא הסאה בידו, לוה עליה כמה סאין, אפילו כולן ביחד, דבשביל כל סאה וסאה שלוה אנו רואין הסאה שלו כאילו היא נחלטת מיד למלוה ואם תתייקר ברשותו תתייקר.

וכן אם יצא השער שבשוק יכול ללוות סאה בסאה. ופירש ר"י אפילו אין לו מעות ללוה. והראב"ד כתב שאין יכולין ללות על סמך שער שבשוק אלא א"כ יש לו מעות ללוה. וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל אפילו לפי דבריו אין צריך שיהיה לו רק דמי סאה אחד.

כתב הרמב"ם הא דשרי ללות סאה בסאה כשיש לו או כשיצא השער, דוקא כשלא קצב לו זמן הפירעון, אבל אם קצב לו זמן אסור בכל ענין. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא חילק בזה.

אשה שלותה מחברתה ככר, אין צריך שתעשנו דמים, אפילו אין לה ולא יצא השער.

מי שיש לו אריס, מותר להלוות לו סאה בסאה כדי לזורעה בשדה, דהוי כאילו התנו שיקבל בעל הבית סאה אחת תחילה מהיוצא השדה ויחלקו המותר ואין כאן הלואה. ובמקום שדרך שהאריס נותן תבואת הזרע ואם לא יתננו יעבירנו בעל הבית, יכול להלוות לו סאה בסאה אפילו לאחר שירד לתוך השדה. ובמקום שדרך בעל הבית ליתן תבואת הזרע והאריס נתרצה ליתנם, אז אינו יכול להלוות לו סאה בסאה לזורעה אלא א"כ הלוהו מיד כשירד לתוך השדה.

כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה: הלוה לחבירו חטין ועשה עליו שטר מכך וכך סאין, וטוען הלוה שאין לו לפרוע לו אלא דמי החטין בשעת הלואה, אם יברר המלוה שיצא השער בשעת הלואה, או שהיה לו ללוה אפילו סאה אחת, צריך שיתן לו חטין אף אם הוקרו, ואם לא יכול לברר, ישבע הלוה שלא היה שער בעיר וגם לא היו לו חטין וישלם דמיהן כפי ההלואה.

ואם יתחייב לו חטין וההלואה היתה במקום אחד והתביעה במקום אחר והחטין יקרים במקום התביעה יותר מבמקום הלואה, יתן לו כשוין במקום ההלואה.

כתב הראב"ד שלא התירו כשיש לו אלא ללות סאה חטין בסאה של חטין, אבל סאה חטין בדוחן, אסור אע"פ שהן בשער אחד ויש לו דוחן.