טור יורה דעה – סימן קנז

כל העבירות, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, שאומר לו לאדם שיעבור עליהם או יהרג, אם הוא בצנעא - אם ירצה, יעבור ואל יהרג, ואם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג רשאי. ואם הוא בפרהסיא, חייב ליהרג ולא יעבור.

במה דברים אמורים שהגוי עובד אליל מכוין להעבירו על דת, אבל אם אינו מכוין אלא להנאתו, יעבור ואל יהרג.

ובשעת השמד, אפילו על מנהג בעלמא שנהגו, אם באים להעביר עליה יהרג ואל יעבור.

ובעבודה זרה ובג"ע ושפיכות דמים - אפילו בצינעא יהרג ואל יעבור, ואפילו אין הגוי עובד אליל מכוין להעבירו על דת אלא להנאתו.

אסור לאדם לומר שהוא גוי כדי שלא יהרגוהו, דכיון שאומר שהוא גוי הרי מודה לדתם וכופר בעיקר. אבל מי שנתחייב מיתה ומציל עצמו במה שבורח לבית אליל, כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל שיכול לברוח לתוכה ואין בזה משום מודה באליל.