טור יורה דעה – סימן קנה

כל מכה וחולי שיש בהם סכנה שמחללין עליהן שבת, אין מתרפאין מהן, דכיון שחשודין על שפיכות דמים ודאי יהרגנו ולא יחוש עליו שיאמרו עליו שהוא הרגו שיש לו טענה לומר מסוכן הוא למות.

וכן בדבר שאין בו חולי ואין בו סכנה, כמו רבדא דכוסילתא שהקיז לו ישראל וכואב לו המקום, לא יתרפא ממנו, דכיון שאין ברפואה זו אומנות אם ימיתנו לא יתלו הדבר בחסרון ידיעתו אלא יאמרו בלאו הכי הגיע זמנו למות. ורב אלפס התיר בזה, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.

ובחולי שצריך אומנות לרפואתו ואין בו סכנה, לדברי הכל מתרפאין מהן.

וכל זה כשאינו מומחה לרבים, אבל אם הוא מומחה לרבים מתרפאין ממנו בכל דבר דלא מרע נפשיה. הלכך עכו"ם אומן מקיז דם, כיון שהוא מומחה מקיזין ממנו.

וריפוי ממון כגון לבהמתו, מתרפאין אפילו מהכל.

וכל מקום שאין מתרפאין, אפילו הוא ספק חי או מת אין מתרפאין ממנו שודאי ימיתנו, אבל אם הוא ודאי מת מתרפאין ממנו, דלחיי שעה לא חיישינן.

ואם אמר סם פלוני יפה לו וסם פלוני רע לו, יכול לסמוך עליו, שירא שמא ישאל גם לאחרים.

ואדם שקרוב למלכות, יכול להתרפאות מהכל אפילו ממי שאינו מומחה שירא לעשות לו רעה. ואם העכו"ם מתקנאים בו או שהוא שונאו, אפילו הוא קרוב למלכות אסור, שהעכו"ם מוסר נפשו עליו לעשות לו רעה.

וכל מה דאמרן היינו כשבא לרפאותו בסם, אבל אם בא לרפואתו בלחש מותר שאין בו סכנה. במה דברים אמורים בסתם שאינו יודע אם מזכיר שם אליל, אבל אם יודע שמזכיר שם אליל, אסור אפילו אם יודע שודאי ימות.

והני מילי דבסתם מותר - בסתם עכו"ם, אבל מאי"ני, אפילו סתמא נמי אסור שודאי מזכיר שם אליל. ומאי"ני להתרפאות ממנו ע"י סם, דינו כשאר עכו"ם עובד אליל דעלמא לכל דבר.

ועכו"ם דעלמא שבא לרפאותו ואמר לו קח ממים אלו או מאילן פלוני שהוא של אליל, לא יקבל ממנו, כדאמרינן בכל מתרפאין אפילו באיסורי הנאה במקום סכנה, או אפילו שלא במקום סכנה אם הוא שלא כדרך הנאתו, כגון מניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו וכיוצא בו, חוץ מבעצי אליל.

ודוקא שאומר לו שאין לו רפואה אלא במים אלו או מאילן זה, שאז נראה לו כאילו הישראל נותן ממשות באליל, אבל אם אומר לו 'קח ממים אלו או מאילן זה' ולא הזכיר לו שם אליל, ואין מאותן המים או מאותו האילן מצוי אלא אלו, מותר, כיון שלא תלה הרפואה במה שהן אליל.