טור יורה דעה – סימן קטו

חלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו - אסור, שמא עירב בו חלב טמא, לא שנא חלבו לצרכו או לצורך ישראל.

לפיכך היה חולב בביתו וישראל יושב מבחוץ, אם יודע שאין לו דבר טמא בעדרו, מותר אפילו אין הישראל יכול לראותו בשעה שהוא חולב.

היה לו דבר טמא בעדרו והישראל יושב מבחוץ והנכרי חולב לצורך ישראל, אפילו אינו יכול לראותו כשהוא יושב, אם יכול לראותו כשהוא עומד מותר, שירא שמא יעמוד ויראהו, והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל.

גבינות הנכרים - אסורות. ומפרש בגמרא כמה טעמים: מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה, ומפני שטחין פניה בשומן חזיר, ושמערבין בה חלב טמא - אף על פי שאין החלב הטמא נקפא, חיישינן שמא ישאר ממנו מעט בין נקביה.

כתב הרמב"ם: אפילו אם אין לחוש לאלו, כגון שידוע שהעמידה בעשבים ואין בה חלב טמא, הורו הגאונים שהיא אסורה, שכבר גזרו על הגבינות בין שהעמידוה בדבר האיסור בין שהעמידוה בדבר המותר. והאוכל גבינות הנכרים או חלב שחלבו נכרי ואין הישראל רואהו, מכין אותו מכות מרדות. והחמאה, מקצת הגאונים התירוה שהרי לא גזרו על החמאה וחלב טמא אינו עומד, ומקצת הגאונים אסרוה מפני ציחצוח חלב שישאר בה, שהרי הקום שבחמאה אינו מעורב בה שיתבטל במיעוטו, וכל חלב שלהן חוששין לו שמא חלב טמא מעורב בו. וייראה לי שאם לקח חמאה מן הנכרים ובשלה עד שהלכו להם ציחצוח החלב הרי זו מותרת, שאם נתערבו עמה ונתבשל הכל בטלו במיעוטו, אבל החמאה שבשלו אותה הנכרים אסורה משום גיעולי נכרים. עד כאן.

והרשב"א אסרה אף לאחר בישול, וה"ר פרץ התירה להדיא בלא בישול, ואדוני אבי הרא"ש ז"ל היה אומר שלא היה יודע בה טעם ברור לאסור, אלא שנהגו בו איסור, לכן לא היה מוחה לאנשי המקום שנוהגין בו היתר, אבל אם רוב המקום נוהגין בו איסור אין לאדם לשנות.