טור אורח חיים – סימן צב

גופו כיצד, דתניא (ברכות כג א) היה צריך לנקביו אל יתפלל משום שנאמר (עמוס ד יב) "הכון לקראת אלהיך ישראל", וכתיב (קהלת ד יז) "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים", וא"ר אשי ואיתימא ר"ח בר פפא שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפילה לפני. ואם התפלל, תפילתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל. והני מילי שאינו יכול לעמוד על עצמו שיעור הילוך פרסה, אבל אם יכול לעמוד על עצמו תפילתו תפילה, אבל לכתחילה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחילה יפה.

וכן יסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו.

ואחר שבדק עצמו יפה, ירחוץ ידיו במים אם יש לו, ואם אין לו צריך לחזור אחריהם. והני מילי שיש לו עוד שהות להתפלל, אבל אם אין לו שהות ויעבור זמן התפילה, ינקה אותם בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי. וכתב אבי העזרי הא דאמרינן בכל מידי דמנקי הני מילי דלא אסח דעתיה אלא שנתלכלכו בטיט, וי"א אדרבה צריך שלא יהו מלוכלכים ועל היסח הדעת אין לחוש שאין היסח הדעת אלא באכילה, וא"א ז"ל היה אומר שאין לחלק ל"ש לכלוך ל"ש בהיסח הדעת אלא שינקה בכל מידי דמנקי.

גרסינן במגילה בפרק בני העיר: המשתין לא יתפלל עד שישהא כדי הילוך ד' אמות משום ניצוצות, והמתפלל לא ישתין עד שישהה כדי הילוך ד"א שכל ד"א תפלתו שגורה לו בפיו ורחושי מרחשן שפוותיה. ואיתא נמי הכי בירושלמי גבי רקיקה, והרוקק לא יתפלל עד שישהא ד' אמות המתפלל לא ירוק עד שישהא ד"א.

וטוב ליתן צדקה קודם תפילה, דר"א הוה יהיב פרוטה לעני ומצלי דכתיב אני בצדק אחזה פניך.