טור אורח חיים – סימן עד
הלכות קריאת שמע וברכותיה
היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא ראשו מפני הצינה, חוצץ בטליתו על צוארו וקורא, אף על גב דלבו רואה את הערוה קאמר תנא קמא דשרי, ויש אומרים על לבו דקסברי לבו רואה את הערוה אסור. ופוסק רש"י כת"ק דלבו רואה את הערוה מותר, ור"י פסק כיש אומרים שאוסרים, וכן פסק רב אלפס ורבינו חננאל.
הילכך היה רוחץ במים צלולים, אל יתכסה בהן ויקרא, שלבו רואה את הערוה, ואם הם עכורים ואין ריחן רע מותר. וכן אם לבו רואה את ערות חברו אסור.
ושאר איבריו שרואין אותה, אפילו עקבו שמכוון כנגדה מותר. אבל אם נוגעים בה אסור, בין אם נוגעים בערותו או בערות חבירו, לכן כתב הראב"ד כל איבריו שנוגעים בערוה, אחד ידיו ואחד ירכותיו שהערוה שוכבת עליהם, אסור לקרות קריאת שמע מפני שהוא מתחמם ומטריד. היתה טליתו חגורה לו על מתניו, יכול לקרות קריאת שמע, אף על פי שאסור להתפלל עד שיכסה לבו:
מקור הטקסט: ויקיטקסט (CC BY-SA 4.0). הספר עצמו בנחלת הכלל.