טור אורח חיים – סימן עב

נושאי המיטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן, בין שלפני המיטה בין שלאחר המיטה, את שלמיטה צורך בהן לשאת אותה פטורין, ואת שאין למיטה צורך בהן חייבין.

לפיכך אין מוציאין את המת סמוך לקריאת שמע, אם הוא בענין שאין יכולין לקברו קודם. ואם התחילו להוציאו אין מפסיקין כדי לקרות. והרמב"ם ז"ל כתב: אין מוציאים המת סמוך לקריאת שמע אלא אם כן היה אדם חשוב. ואדוני אבי ז"ל לא חילק בין אדם חשוב לאחר:

העם העוסקין בהספד, בזמן שהמת מוטל לפניהם, נשמטים אחד אחד וקורין. אין המת מוטל לפניהם, הם יושבין וקורין והאונן יושב ודומם. ודוקא העם הבאים לשמוע ההספד, אבל החזנין המספידין פטורים. ודוקא ביום הראשון, אבל משם ואילך גם החזנין חייבים.

קברו את המת וחזרו האבלים לקבל תנחומים, וכל העם הולכים אחריהם ממקום הקבר אל מקום שעומדים שם האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין, אם יכולין העם להתחיל ולגמור אפילו פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו העומדים בשורה לנחמו. שורות הפנימים שרואין פני האבל, פטורין. החיצונים שאינן רואין פני האבל, חייבין: