טור אורח חיים – סימן תרצו

פורים מותר בעשיית מלאכה. ובמקום שנהגו שלא לעשות, אין עושין. והעושה, אינו רואה סימן ברכה לעולם.

ואסור בהספד ותענית בי"ד ובט"ו לבני כרכים ועיירות, שתיהן אסורות בשניהן. והנשים מענות בהם - שכולן עונות כאחת, ומטפחות - שמכות כף אל כף, אבל לא מקוננות - שתהא אחת מדברת וכולן עונות אחריהן. נקבר המת, לא מענות ולא מטפחות. ובהלכות ראש חדש כתבתי אם יש לומר בו צידוק הדין וקדיש.

כתוב בשאלתות שאם מת לו מת בפורים, אסור להספידו, ולא לנהוג אבילות.

ואם מת קודם פורים ופגע בו פורים בתוך ז', בטל ממנו גזירת ז'. ודוקא פורים, אבל חנוכה ור"ח אין מבטלין האבילות, אלא שאין מספידין בהן. והר"ם מרוטנבורק כתב שאין מבטלין האבילות, ומ"מ אין אבילות נוהג בהם לא בי"ד ולא בט"ו אלא דברים שבצנעה, ולאחר שיתפלל בבית האבל בליל פורים, ילך לבית הכנסת לשמוע מקרא מגילה, וחייב לשלוח מנות. ואע"פ שאינו מתאבל בהן, עולין לו ומשלים אבילות אח"כ. ויש אומרים שלא ילך האבל לבית הכנסת, אלא יקרא המגילה בביתו. וכן חתן לא ילך לבית הכנסת, אלא יקרא המגילה בביתו. ואדוני אבי ז"ל כתב כדברי הר"ם מרוטנבורק.