טור אורח חיים – סימן תרעו

המדליק בליל ראשון מברך "להדליק נר של חנוכה" ו"שעשה נסים" ו"שהחיינו".

ואם לא בירך זמן בליל ראשון, כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה דמברך בליל שני או אימתי שיזכור.

מליל ראשון ואילך מברך שנים, להדליק ושעשה נסים.

והרואה הנרות - מברך בליל ראשון שתים, שעשה נסים ושהחיינו, מכאן ואילך אינו מברך אלא שעשה נסים לבד. ודוקא שאינו עתיד להדליק ואין מדליקין עליו כגון שהולך בדרך ורואה הנרות בעיר, אבל בענין אחר א"צ לברך.

גרסינן במסכת סופרים: המדליק אחר שהדליק אומר "הנרות הללו אנו מדליקין על התשועות ועל הנסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו ע"י כהניך הקדושים וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש הן ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל ניסיך ועל ישועתך", וכן היה נוהג ה"ר מאיר מרוטנבורק ואדוני אבי הרא"ש ז"ל.