טור אורח חיים – סימן תרנח

מן התורה לולב ניטל במקדש כל שבעה וחוץ למקדש רק יום ראשון. וחכמים תיקנו שיהא ניטל בכל מקום כל ז' ימים. אבל בשבת אינו ניטל בכל מקום, לא שנא אם חל יום ראשון בשבת או אחד משאר הימים.

הלכך, ביום ראשון שהוא מן התורה, אין אדם יוצא בלולב של חבירו אלא א"כ יתננו לו במתנה גמורה, דדרשינן "ולקחתם לכם ביום הראשון" - משלכם. אבל אם נתנו לו במתנה על מנת להחזירו לו אחר כך, הוא מתנה, ובלבד שיתננו לו במתנה גמורה ע"מ להחזיר לו במתנה. אבל אם אמר לו "יהא שלך עד שתצא בו ואח"כ תחזירהו לי" לא יצא.

וצריך שיחזירנו לו אח"כ לקיים תנאו. אבל אם לא החזירהו אח"כ, הרי לא קיים תנאו ונמצאת המתנה בטילה למפרע ולא יצא. ואפילו נאנס מידו בענין שאינו יכול להחזירו ורוצה להחזיר לו דמיו, לא יצא. ואפילו נתנו לו סתם ולא פירש ע"מ שתחזירהו לי, מסתמא דעתו שיחזירנו לו כיון שצריך לצאת בו, ואם לא החזירהו לו לא יצא. ומיהו אפילו לא החזירו לידו אלא לאחר, ואחר לאחר, והאחרון מחזירו לבעליו, יצא.

ויש אומרים שאין צריך להחזירו לו אלא א"כ כפל תנאו, שאומר לו "הרי הוא לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי, ואם לא תחזירהו לי לא ליהוי מתנה". שאם לא כפל תנאו, הוי תנאה - דהיינו החזרה, בטל, ומעשה - דהיינו המתנה, קיים, ויצא בו אפילו לא החזיר לו. אבל לפי מה שכתב דאפילו בסתמא צריך להחזירו לו, כל שכן אם התנה ולא כפל.

ומטעם זה דבעינן משלכם, לא ליקני איניש לולבא לקטן ביומא קמא, דקטן מיקני קני אקנויי לא מקני, ונמצא שאין א' יכול לצאת בו אחר שהגיע לידו.

אחין או שותפין שיש להן אתרוג בשותפות, אם יכול אחד מהן לאכלו ואין חבירו מקפיד עליו, יוצא בו דחשיב כשלו, ואם לאו לא יצא, שאין השותפין יכולין לצאת באתרוג המשותף עד שיתן לו חבירו חלקו במתנה.

ומה שנוהגין במקום שאין אתרוג מצוי, שכל הקהל קונין אתרוג בשותפות ויוצאין בו, פירש רשב"ם שכיון שקנאוהו כדי לצאת בו, מסתמא הוי כאילו פירשו שכל הקהל נותנין חלקם לכל מי שנוטל לצאת בו על מנת שיחזירהו להם, כיון דבענין אחר אין יכולין לצאת בו.

תשובה לרב שרירא: מקום שאין אתרוג ולולב מצויין, וגובים מהקהל מכל א' וא' וקונין, ונוטלו חזן הכנסת בידו בשעת ההלל ומברך עליו, ונותנו לזקנים ומברכין עליו, ושוב נוטלו כל אחד מחבירו עד שמברכין עליו כל הקהל, יצאו ידי חובתן או לא? והשיב, ודאי בשאר ימות החג מיום ב' והלאה, יצאו ידי חובתן באותו לולב, אבל ביום הראשון צריך כל א' לולב שלו, וכן ראוי שתעשו להיות קונין הלולב לא' מן הציבור, או שיקחנו מממונו, או שיתנו הדמים לחזן במתנה והוא יקנהו לעצמו, וביום טוב הראשון יתנו במתנה לאחד מן הזקנים, וכל אחד יתנהו לחבירו במתנה עד שיבוא ליד כולם. ובאשכנז ובצרפת נוהגים כרשב"ם.