טור אורח חיים – סימן תרמד

שחרית משכימין לבית הכנסת, ומסדרין הברכות, וקורין הזמירות כמו בשבת, ומתפללין כמו בערבית, ומחזיר ש"צ התפילה.

ואחר חזרת התפילה נוטלין הלולב ומברכין עליו "על נטילת לולב" ו"שהחיינו", וגומרין ההלל, וכן בכל ח' ימי החג, דכל יום חשוב כיום טוב בפני עצמו כיון שחלוק בקרבנותיו מיום שלפניו.

ומברכין "לגמור ההלל", בין ציבור בין יחיד. והר"מ מרוטנבורק לא היה מברך אלא "לקרות" אף כשגומרין אותו, לפי שאם יברך "לגמור" ויחסר אפילו אות אחת הוי ברכה לבטלה. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל היה אומר שאין לחוש, כי "לגמור" הוא כמו לקרות, כדאמרינן גבי קריאת שמע ותיקין היו גומרין, ופירושו קורין.

וכיון שגומרין אותו, אין מפסיקין בו אלא כדרך שאמרו בקריאת שמע, באמצע הפרק שואל בשלום אביו או רבו ומשיב שלום לכל אדם נכבד שיתן לו שלום, ובין הפרקים שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם. ואם פסק באמצע ושהה אפילו כדי לגמור את כולו, אין צריך לחזור לראש אלא למקום שפסק.

ותניא: בהלל ומגילה אפילו יו"ד קורין ומתרגמין.

וסדר קריאתו כתבתיו למעלה בהלכות ראש החודש.