טור אורח חיים – סימן תריז

עוברות ומניקות מתענות ומשלימות ביום הכפורים.

עוברה שהריחה מאכל ואם לא יתנו לה ממנו תסתכן היא או הוולד, לוחשין באזנה שהיום יום הכפורים, אם תתיישב דעתה מוטב, ואם לאו תוחבין כוש ברוטב ומכניסין לתוך פיה, אם נתיישב דעתה מוטב, ואם לאו נותנין לה מן הרוטב. ואם לא נתיישב דעתה בזה, נותנין לה מן האיסור עצמו.

וכתב הרמב"ן דוקא עוברה שאין לנו אומד בישוב דעתה, פעמים מתיישבת ברוטב ופעמים שצריכה לשומן עצמו, אבל חולה שמאכילין אותו על פי בקיאין, מאכילין אותו מתחילה דבר הצריך כדי הצריך לו על פי בקיאין.

וכן כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו, מסוכן הוא אם לא יתנו לו ממנו, ומותר ליתן לו.

יולדת, תוך ג' ימים לא תתענה כלל. מג' עד ז', אם אמרה צריכה אני נותנין לה כמו לחולה, מכאן ואילך היא כשאר כל אדם.