טור אורח חיים – סימן תקצב

ואח"כ מחזיר ש"צ התפילה כדי לתקוע על סדר הברכות, דתנן מי שבירך ואח"כ התמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע, פירוש שהתפלל תשעה ברכות ולא היה לו שופר ואחר כך נזדמן לו שופר. ודייקינן טעמא שלא היה לו שופר אבל אם יש לו שופר תוקע על סדר הברכות. ומוקמי ליה דוקא בציבור אבל יחיד אפילו אם יש לו שופר אינו מפסיק בברכות לתקוע.

הלכך מחזיר ש"צ התפילה, ותוקעין למלכיות תשר"ת פעם אחת ולזכרונות תש"ת ולשופרות תר"ת. ומן הראוי שיתקעו למלכיות תשר"ת תש"ת תר"ת פ"א, וכן לזכרונות וכן לשופרות, והכי איתא בערוך שכתב והני דמחמירין תוקעין ל' כדיתבין ול' בלחש ול' על הסדר כנגד ק' פעיות דפעי אימיה דסיסרא, ואילין י' אינון כשגומרין כל התפילה, דכל תקיעתא דיחידאי מיבעי להיות י' תשר"ת תש"ת תר"ת ואינון ק'. ורבינו תם הנהיג לתקוע תשר"ת למלכיות וכן לזכרונות ולשופרות, ועוד מנהגים אחרים והעיקר כמו שכתבתי. וכן כתב רב אלפס: בדין הוא שיהיו תוקעין על סדר ברכות כדרך שתוקעין כשהן יושבין, אלא כיון שאין הברכות מעכבות התקיעות הרי יצאו ידי חובתן באותן שתקעו כשהן יושבין, ודי להם לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת על סדר ברכות פ"א שלא להטריח הצבור, וכן המנהג בכל העולם ובב' ישיבות.

ואם שח בין התקיעות שמיושב, או אחר שגמר שמיושב קודם לאותן שמעומד שהם על סדר הברכות, אין צריך לחזור ולברך. ומיהו יש לגעור במי שמשיח, לא שנא תוקע ולא שנא ציבור, שאינו מברך 'לתקוע' אלא 'לשמוע' קול שופר, ובשביל כל הציבור הוא מברך.