טור אורח חיים – סימן תקפח

בזמן הראוי לתקוע כיצד? משעת הנץ החמה עד הלילה, דתנן: כל היום כשר לתקיעת שופר, ואם תקע משעלה עמוד השחר יצא. אבל בלילה לא, לפיכך שמע מקצת תקיעה בלילה ומקצתו ביום לא יצא.

שמע ט' תקיעות מט' בני אדם, כגון תקיעה מזה ותרועה מזה אחר כך, אפילו בט' שעות ששהו בהן הרבה, יצא. שמע ט' תקיעות מט' בני אדם שתקעו כולם כאחד, לא יצא, שאין כאן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.

ושבת לאו זמן תקיעה הוא, דתנן: י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה, שאין הכל בקיאין בתקיעת שופר וחיישינן שמא יטלנו בידו לילך אצל בקי ללמדו ויעבירנו ד"א ברה"ר. ורי"ף היה תוקע בבית דינו, וסמך לו על הא דתנן: משחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד ולפניהם, ורוצה לפרש כל ב"ד ואפי' של ג'. ולא נהגו כן, שכל המפרשים פירשו ב"ד של כ"ג שהן סנהדרי קטנה.

ואע"פ ששבת לאו זמן תקיעה היא, מותר לומר לקטן שלא הגיע לחינוך שיתקע בשבת כדי להתלמד לתקוע, אבל אם הגיע לחינוך אסור לומר לו לתקוע, ואם תקע מעצמו אין צריך למחות בידו.