טור אורח חיים – סימן נג

ועומד שליח ציבור, ומתחיל ישתבח. :וצריך שיהיה שליח הציבור הגון, דכתיב (ירמיה יב ח): "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה". אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: זה שליח ציבור שאינו הגון, ויורד לפני התיבה. :ואיזהו הגון? זה שהוא ריקן מעבירות, ופרקו נאה, ושפל ברך, ומרוצה לעם, ויש לו נעימה וקולו ערב, ורגיל לקרות תורה ונביאים וכתובים. ואם אין מוצאים מי שיש בו כל המדות האלו, יבחרו הטוב שבציבור בחכמה ובמעשים טובים. *ואין ממנין אלא מי שנתמלא זקנו. אבל מי שהביא שתי שערות, יכול לירד לפני התיבה, ובלבד שיהא באקראי; אבל למנותו אין ממנין אותו, אפילו אם יש אחר ממונה, אלא שממנה זה תחתיו להתפלל במקומו לעיתים ידועים. *וזה לשון אדוני אבי ז"ל בתשובה: *:מה שכתבת שנהגו באלו המקומות למנות בזויי המשפחות לשלוחי ציבור, ויש בדבר הזה ביזוי מצווה, כאילו אינו כדאי למיוחסין שבישראל, אלא כשאר אומנויות. וחלילה להיות מלאכת השם אומנות, אלא עטרה לראש. ::גם אני נתרעמתי מיום בואי הנה על חזני הארץ הזאת. אבל לא נתרעמתי על שלך, כי תלית הדבר ביחס משפחה. ואינו כן בעיני המקום; אם הוא מיוחס ורשע, מה תועלת לפני המקום ביחס שלו? ואם הוא ממשפחה בזויה וצדיק, טוב לקרב מזרע רחוקים, שנאמר: "שלום שלום לרחוק ולקרוב". ::אבל תרעומתי, כי חזני הארץ הזאת הם להנאתן, לשמוע קול ערֵב, ואם הוא רשע גמור – אין חוששין, רק שיהיה נעים זמירות. והקב"ה אומר: "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה". *:ומה שכתבת שממנים חזן להתפלל כל השבוע קודם שנתמלא זקנו, וסומכין על זה שיש להם חזן אחר שמתפלל בשבת וביום כניסה, טעות הוא, כי זה נקרא חזן קבוע, שמינוהו להתפלל, אף על פי שיש אחר שהוא ממונה. ודווקא באקראי ולא בממונה יכול להתפלל אחַר שהביא שתי שערות. עד כאן. *אין ממנין לעגי שפה, שאין יודעים לחתוך האותיות. *וצריך שיהא לבוש ומעוטף, כדתנן: "פוחח, אין עובר לפני התיבה"; וזהו מי שלובש בגדים קרועים בכתיפיו, וזרועיו מגולות. *סומא יכול לירד לפני התיבה, ובלבד שלא יקרא בתורה, שאין לקרות בתורה על פה. *היורד לפני התיבה ואינו שליח ציבור קבוע, צריך לסרב מעט קודם שירד. ולא יותר מדאי, אלא בפעם ראשונה מסרב; וכשיאמרו לו פעם שניה, מכין עצמו כמי שרוצה לעמוד; ובפעם שלישית יעמוד. :ואם טעה שליח ציבור וצריכין להעמיד אחר תחתיו, אותו שמעמידין תחתיו לא יסרב. *האומר: איני יורד לפני התיבה מפני שבגדיי צבועין, אף בלבנים לא יעבור באותה תפילה. איני עובר מפני שברגלי סנדל, אף יחף לא יעבור.