טור אורח חיים – סימן מג

אסור ליכנס לבית הכסא קבוע להשתין בתפילין שבראשו, גזירה שמא יעשה בהן צרכיו. ובבית הכסא עראי מותר להשתין בהן כשהן בראשו. אבל אם אוחזן בידו, אסור להשתין בהן מעומד, אפילו אם תפש אותם בבגדו, מפני שצריך לשפשף בידו ניצוצות שברגליו, אלא חולצן ברחוק ד' אמות ונותנן לחבירו. ואם רוצה ליכנס לבית הכסא קבוע לעשות צרכיו, חולצן ברחוק ד' אמות, וגוללן כמו ספר תורה, ואוחזן בימינו ובבגדו כנגד לבו. ויזהר שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח. וכשיוצא, מרחיק ד' אמות ומניחן. ובלילה, או סמוך לחשכה שאין שהות להניחן עוד אחר שיצא, עושה להם כיס טפח ומניחן בתוכו. ואם אין הכלי מיוחד להם, די בפחות מטפח. וכל זה מיירי בבית הכסא שבשדה, אבל שבבית לא יכניסם כלל. ואם שכחם בראשו ועשה בהן צרכיו, מניח ידו עליהן עד שיגמור עמוד הראשון, ויוצא וחולצן וחוזר ונכנס: