טור אורח חיים – סימן תכ

ואסור בהספד, דתנן נשים במועד מענות - פירוש שכולן אומרות כאחת, אבל לא מטפחות - להכות כף אל כף, בר"ח חנוכה ופורים מענות ומטפחות אבל לא מקוננות - שתהא אחת אומרת והאחרות עונות אחריה, ואחר שנקבר המת לא מענות ולא מטפחות.

ועל צידוק הדין אם יש לאומרו בר"ח חנוכה ופורים, נחלקו בו, חכמי גרמיזא אומרים אותו דרך הילוך, וחכמי מגנצא אין אומרים אותו אלא על אדם גדול, וכן השיב רבינו משולם ב"ר משה שנינו אין מניחים המטה ברחוב שלא להרגיל ההספד ומתוך צידוק הדין ירגילו בהספד, וכיון שאין אומרים צידוק הדין אין אומרים קדיש, ודי לאדם גדול שמספידים בר"ח ובחול המועד שיאמרו עליו צידוק הדין וקדיש.

והרי"ץ גיאת כתב: נהגו מימות זקנים הראשונים שלא לומר צידוק הדין אחר המת בר"ח חנוכה ופורים, דלא עדיף צידוק הדין דהדיוט מצידוק הדין דמשה רבינו דמסלקי ליה בשבת שחל להיות במועד ור"ח חנוכה ופורים שחלו להיות בשבת, דהללו ימי שמחה נינהו דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, ובכל אחד מהם אומרים הלל זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. ותלמידי רש"י כתבו בשמו שאומרים צידוק הדין וקדיש אפילו בחולו של מועד.