טור אורח חיים – סימן תיג

המערב לרבים, אומר "הרי עירוב זה בשביל כל בני העיר". ובלבד שיהא בו מזון שתי סעודות לכל אחד. וכל מי שירצה יסמוך עליו.

וצריך לזכות להם על ידי אחר הראוי לכך כמו שפירשנו בעירובי חצרות.

וצריך להודיעו. וכל מי שהודיעו מבעוד יום, אפילו לא גמר בלבו לסמוך עליו מבעוד יום אלא לאחר שחשכה, הוי עירוב. אבל אם לא הודיעו מבעוד יום, אינו יכול לסמוך עליו לאחר שתחשך.

וכן נמי מי שהניח עירוב לכל שבתות השנה ואמר איזה מהם שארצה אלך ואסמוך עליו, אע"פ שלא גמר בלבו עד למחר, יכול לסמוך עליו.

וכן מי ששמע שיש לחכם לבוא ואינו יודע לאיזו רוח, והניח ב' עירובין ואמר לאותו צד שיבוא החכם יקנה לי עירוב, לרוח שבא לו החכם קונה לו. או אם אמר אם לא יבוא כלל אהיה כבני עירי, או אם יבואו שנים, למקום שארצה אלך, הכל לפי תנאו. וכן אם אומר לשנים או לג' הריני מערב על איזה מהם שארצה, אע"פ שלא בירר את מי רצה עד שהחשיך, הוי עירוב.