טור אורח חיים – סימן שפב

[הערה: בכל מקום שמוזכר כאן "כותי" בסימן זה ובנושאי כליו, הכוונה לגוי.] הדר עם כותי בחצר אינו אוסר עליו, עד שיהו ב' ישראלים דרים בשני בתים ואוסרין זה על זה, אז הכותי אוסר עליהם.

ודבר זה מדרבנן, ולכן לא הוצרכו לאסור אלא כשב' ישראלים דרים עמו. ואם ב' או ג' דרים עמו, אין יכולין לבטל רשותם לאחד מהם כדי שיחשיבם כיחיד ויהיה היחיד מותר להוציא מביתו לחצר, ואין להם תקנה עד שישכיר להם רשותו.

ושכירות בסתם שמשכיר להם מועיל, ואין צריך לפרש כדי להתיר הטלטול. ואין צריך כתיבה וחתימה, ולא שטר משוטרי העיר. ושוכרין ממנו אפילו בפחות משוה פרוטה. וכל זמן שאינו חוזר בו, מועיל השכירות אפילו לזמן מרובה ואין צריך לשכור ממנו בכל ערב שבת. וחמשה הדרים עמו, אחד שוכר בשביל כולם.

ואם אינו רוצה להשכיר, אין יכולים לשכור ממנו בעל כרחו. וזה תקנתם, שאחד מבני החצר יתקרב אליו עד שישאיל לו שום מקום ברשותו ליתן בו שום דבר, ונמצא זה כאילו הוא שכירו או לקיטו ודר עמו בביתו, ונותן עירוב בשבילו ודיו. ודוקא כהאי גוונא דמיחזי כשלוחו, אבל אם ייחד הכותי מקום בבית לשכירו להשתמש בו, אינו יכול ליתן עירוב בשבילו, שאינו כשלוחו בכל הבית שאין לו אלא מקום המיוחד לו. וכן אם ישראל וכותי דרין בבית, אין הישראל יכול לערב בשביל הכותי, שלכל אחד דירתו בפני עצמו, וצריכין לערב עם הישראל ולשכור מן הכותי. ואם יש לכותי ה' שכירים או לקיטים דרים בביתו, אין דירתן חשובה דירה שיאסרו זה על זה.

ב' חצרות זו לפנים מזו, לא שנא דר ישראל וכותי בפנימית וישראל בחיצונה, לא שנא ישראל וכותי בחיצונה וישראל בפנימית, אוסר עד שישכיר. ואפילו כותי בפנימית וב' ישראלים בחיצונה אוסר, אף ע"פ שישראל כהאי גוונא אינו אוסר, בכותי אוסר וצריך לשכור ממנו.

כותי שהשכיר ביתו לחבירו כותי, אם נשאר לו שום תפיסה בבית יכולין לשכור ממנו. לא נשאר לו שום תפיסה, אם יכול המשכיר לסלק השוכר תוך זמנו, חשיב כאילו הוא ברשותו ויכולין לשכור ממנו, ואם לאו אין יכולין לשכור ממנו.

חצר שישראל וכותי דרין בו, ובית אחד של ישראל אצל ביתו של זה, ואינו פתוח לחצר וחלונות ביניהן, אינו יכול לערב עמו דרך החלון שביניהן כדי להוציא כליו דרך בית שכינו הפתוח לחצר, אבל אם פתח פתוח ביניהן מותר לר"י, ולרש"י אף אם פתח פתוח ביניהן אסור.