טור אורח חיים – סימן שסט

הנותן מעה לנחתום ואמר לו "אם יבואו בני החצר לקנות ממך ככר לעירוב, זכה לי בעירוב שיהיה לי חלק עמהם בשביל מעה זו", אינו עירוב, אפילו אם זיכה החנוני לכולם וזיכה גם לזה עמהם, אינו עירוב לזה, שלא כיון לזכות לו במתנת חנם אלא בשביל מעה שנתן לו ומעות אינן קונות, נמצא שאין לו חלק בעירוב.

אבל אם אמר לו "ערב לי", קנה עירוב, שהרי עשאו שליח לערב לו בענין שיועיל, וכיון שאי אפשר להיות לו עירוב אלא א"כ יזכה לו כמו לאחרים, הוי כאילו אמר שיזכה לו כמו לאחרים. ואפילו אם אמר "זכה לי", אם נתן לו כלי בתורת קנין שיקנה לו בו, קנה עירוב, שאז נקנית לו הפת.

וכן אם זיכה לו הנחתום על יד אחר, או שקנה במעה שנתן לו לחם מן השוק, קנה עירוב.

ואם נתן מעה לבעל הבית ואמר לו "זכה לי בעירוב", קנה עירוב, לפי שאין דרך בעל הבית למכור משלו ולדעת שיקנה לו במעותיו אמר לו, וכאילו אמר לו "ערב לי" שעשאו שליח לערב, וחזקה שליח עושה שליחתו.