טור אורח חיים – סימן לד

סדר הנחתן בבתים: לרש"י "קדש" משמאלו של המניח בבית החיצון, ואחריו "והיה כי יביאך" בבית השני, ובבית השלישי "שמע", ובבית הרביעי שהוא בית החיצון לימינו – "והיה אם שמוע". ולר"ת הוא הסדר: "קדש" משמאלו, ואחריו בבית השני "והיה כי יביאך", ובג' "והיה אם שמוע", וברביעי שהוא החיצון "שמע", סימן לדבר: הויות להדדי, ושני השיני"ן, דהיינו "קדש" "שמע", לצד חוץ אצל השיני"ן שבבתים. וכן הוא הסדר בשל יד, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ומיהו גם לר"ת צריך לכותבן כסדר שהן כתובים בתורה, שהוא "קדש" "והיה כי יביאך" "שמע" "והיה אם שמוע", דתניא: כתבן שלא כסדרן יגנזו, פירוש שלא כסדר הכתובים בתורה. לפיכך של יד שהן בקלף אחד יכתוב "קדש" "והיה כי יביאך", ויניח חלק פרשת "והיה אם שמוע", ויכתוב "שמע" ואחר כך יכתוב "והיה אם שמוע", דסדר הנחתן בבתים של יד ושל ראש שוין:

ובדבר זה נפל מחלוקת בין הגאונים, יש מהם סוברים כדברי רש"י ויש מהם כדברי ר"ת. וכתב אדוני אבי ז"ל: לפי שנחלקו בו גאוני עולם, ותפילין של אלו פסולין לאלו, דתניא: החליף פרשיותיה, פירוש שנתן של בית זה בזה, פסולין; ואמרו חכמים: מקום יש בראש להניח בו שני תפילין, וכן בזרוע, לכן ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה ב' זוגות תפילין ויניח שניהם, ויכוין בהנחתן, באותן שעשויין כתקונן אליבא דהלכתא – בהם אני יוצא ידי חובתי, והאחרים הרי הן כרצועות בעלמא. ואין כאן משום בל תוסיף, דלא מיקרי בל תוסיף אלא כשעושה ה' בתים. ולא יניח ב' הזוגות בכיס א', שהאחד מהם הוא חול ואסור לתתם בכיס של תפילין; אלא יעשה שני כיסין, וסימן לכל כיס, שלא יתן של זה בזה. וכן היה נוהג אדוני אבי ז"ל ורבו רבינו מאיר ז"ל: