טור אורח חיים – סימן לב

מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשיות, שהן "קדש לי כל בכור" עד "למועדה מימים ימימה" (שמות יג א-י), "והיה כי יביאך" עד "כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים" (שם, יא-טז), ופרשת "שמע" עד "ובשעריך" (דברים ו ד-ט), ופרשת "והיה אם שמוע" עד "על הארץ" (דברים יא יג-כ), כל אחת ואחת בקלף לבדה.

ויכתבם בכתב מיושר ובדיו, בכתיבה תמה שיהא כל אות ואות מוקף גויל ומתוייג כראוי, ולא יחסר אפילו קוצו של יו"ד. וצריך שיכתוב בימינו אף אם הוא שולט בשתי ידיו; ואם הוא איטר, יד שמאל דידיה הוא ימין. ואין צריך לשרטט בכל שיטה ושיטה, ואם ירצה לשרטט, הרשות בידו. ומי שאינו יודע ליישר השיטה ללא שרטוט, טוב הוא שישרטט ליישר הכתב. ויכתוב על הקלף שהוא מעובד לשם תפילין לצד הבשר.

כתב שלא על הקלף, או שלא היה מעובד לשמו, או שכתב במקום שער, פסול. ואם עיבדו כותי, כתב הרמב"ם שהוא פסול, אפילו אמר לו ישראל לעבד לשמו. ואדוני אבי ז"ל הכשירו אם ישראל עומד על גביו ואמר לו: עבד לשם תפילין.

ויהיה הקלף מעור בהמה חיה ועוף טהורים, אפילו מנבילה וטריפה שלהן, אבל לא מעור בהמה חיה ועוף הטמאים, ולא מדג אפילו הוא טהור.

ויהיה שלם, שלא יהיה בו נקב שאין הדיו עובר עליו. ואם לאחר שנכתב ניקב בתוך האות, כשר. יש אומרים אפילו ניקב כל תוכו; [ו]בירושלמי משמע שצריך גם בפנים מוקף גויל, הילכך אם ניקב כל תוכו פסול. ניקב ברגל הפנימי של ה"א, ואפילו לא נשאר ממנו אלא כל שהוא, כשר. ניקב הרגל הימיני, אם נשאר ממנו מלא אות קטנה, כשר, ואם לאו, פסול. ואם נפסק אחד מהאותיות, אם תינוק דלא חכים ולא טיפש יודע לקרותו, כשר, ואם לאו, פסול.

כתוב בסמ"ק, שאם נפלה טיפת דיו קודם שנגמר האות ולא היתה האות ניכרת, ואחר כך נטל הדיו, או שלא היתה מוקפת גויל מתחילתה, פסול, דהוי כמו "חק תוכות". אבל אם כבר היתה עשויה כתקונה ונפל בה דיו, יכול ליטלו. ואדוני אבי ז"ל פסל גם בזה, וכן כתב בספר התרומה. וכתב עוד, שאם עשה רי"ש כעין דל"ת, שאינו יכול לגרוד ולתקנו דהוי כמו "חק תוכות". וכיוצא בזה כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ונסתמה, שאין מועיל לגרוד הדבק ולפותחה; ובגרידת דבק אות לאות כתב שמותר.

ובהתחלת הכתיבה יאמר: "אני כותב לשם קדושת תפילין", ואין די במה שיחשוב בלבו כך. ומלבד זה צריך לכתוב כל האזכרות לשם קדושת השם.

וצריך לדקדק בחסרות ויתרות, שאם חיסר או יתר אות אחת מהן, פסולין, ונמצאו המניחים אותם מברכין בכל יום ברכה לבטלה, וגם שרויים בכל יום בלא מצות תפילין, ונמצא עונש הסופר מרובה. לכן צריך להיות מאד ירא שמים וחרד לדברי השם יתברך המתעסק בכתיבת תפילין ובתיקונם, וכל פרשה ופרשה אחר שיכתבנה – יקראנה היטב בכוונה ודקדוק פעמיים ושלוש, ויחזור ויקראנה קודם שיתננה לתוך ביתה. ואם יתר אות אחת, יש לה תקנה שיגרוד אותה, אבל חסר אין לה תקנה, שאין מגיהין בתפילין, שאם כן היו כתובים שלא כסדרן, ואמרו במכילתין: "כתבו שלא כסדרן, יגנזו".

וצריך לדקדק בתיקון גוף האותיות, שלא תהא שום אות נוגעת בחברתה; ואם נוגעות, יגרוד ויפרידם זו מזו. וצריך שיכתוב מפי הכתב, ושיקרא כל תיבה ותיבה קודם שיכתבנה. מיהו מפני שהסופרים רגילים באלו הד' פרשיות והן שגורות בפיהם, יכולין לכותבם בעל פה שלא מן הכתב.

וכתב בסמ"ק, שצריך להניח חלק למעלה וחלק למטה כמלוא אטבא דספרי, שהוא כחצי ציפורן. ואדוני אבי ז"ל כתב שאין צריך להניח חלק אלא למעלה כדי גגה של למ"ד ולמטה כשיעור אורך הכ"ף והנו"ן, ובתחילתן וסופן אין צריך להניח כלל.

ויעשה השורות שוות, שלא תהא אחת נכנסת ואחת יוצאת. ולא יכתוב שלוש אותיות חוץ לשיטה. ויעשה כל פרשיותיה פתוחות, דהיינו שישאיר בסוף השיטה חלק כדי ג' תיבות של ג' אותיות או בתחילתו; חוץ מפרשה אחרונה, שיעשה סתומה.

ויעשה ד' בתים מעור אחד, מעור בהמה חיה ועוף טהורה, אפילו מנבילה וטריפה שלהן. והרמב"ם כתב שאין צריך עיבוד לשמן; ואדוני אבי ז"ל כתב שצריך עיבוד לשמן, וכן כתב רב כהן צדק. וכתוב בספר התרומה שיכול לעשותן מקלף, שגם הוא נקרא עור, ומעור שליל, אף על גב דחשוב כבשר לענין טומאה.

ויהיו מרובעין ושחורין; ואם עשאן מצבע אחר – כשרים, אלא שעיקר מצותן להיות שחורין. ויהיה החריץ ניכר בין בית לבית, וכה יעשה: יקח דפוס של עץ שיהיה מרובע ריבוע גמור באלכסון, ארכו כרחבו. ואין שיעור מפורש בתלמוד לאורך ורוחב ריבוע הבתים, אלא שבשימושא רבא כתב שצריך שיהיה ארבע הבתים אצבעיים על אצבעיים, ולא נהגו כן, אלא עושין אורך ורוחב הבתים בלא שיעור, גם גובהן. וחוקק בדפוס ג' חריצין, עומקן כדי רוחב הפרשיות, כדי שיגיע חריץ שבין בית לבית למקום התפר. ולוקח עור דק מבהמה או חיה טהורה, ומרככו ומרטיבו במים ונותנו על הדפוס, ומכניסו בחריצין עד שיתייבש ויתקשה. ובעודו לח, יעשה כמין שי"ן בולטת מקמטי העור, אחת מימינו ואחת משמאלו: של שמאלו שהוא ימין הקורא, פירוש: העומד לנגדו, יעשה לה ארבעה ראשים, ושל ימינו יעשה לה שלוש ראשים. ואחר שיתייבש ויתקשה העור יפה על הדפוס, יוציא הדפוס וישארו כמין ארבעה בתים, והשיני"ן ימשוך למטה עד שיגיע חריץ השי"ן ותחתיתו עד מקום התפר, והעור של הדפוס – יניח ארוך מצד אחד, ויכפלנו על הבתים, ויתפרנו עם העור הנשאר משלושה צידי הבתים עובר מכל צד, והוא הנקרא תיתורא. ובאותו העור שהניח ארוך מצד אחד, יעשה בו גם המעברתא. כיצד? שיחתוך המעברתא משני צדדין, שלא תהא רחבה כמו התיתורא, כדי שיהא ניכר ריבוע של התיתורא. ובאותה מעברתא עוברת הרצועה, ועל שם כך נקראת "מעברתא", שהרצועה עוברת בה מצד זה לצד זה.

ויש שלוקחין עור עב וחזק, וכופלין אותו לשנים, וחותכין בכפל העליון נקב מרובע כפי ריבוע הבתים, ומכניסין בו הבתים, והנשאר בעור הדק של הבתים מד' רוחות – פושטים אותו הנה והנה בין שני הכפלים של עור העב ותופרין אותו עמהם, והוא הנקרא תיתורא, ומאותו עור העב עושין גם המעברתא. וטוב לעשות כן, כי מחמת שהוא עב וחזק – מתקיים בית מושב התפילין ותופרו וריבועו.

ובתפילין של יד יעשה דפוס אחר משל עץ, ארכו כרוחב הפרשיות, ולוקח עור דק מבהמה או חיה טהורה מעובד לשמה, ומרככו ומרטיבו במים ונותנו על הדפוס עד שיתייבש, ואחר כך מוציא הדפוס וישאר הבית עשוי, ועושה תיתורא ומעברתא כדרך שעשה בשל ראש.

ויגלול כל פרשה מסופה לתחילתה, ויכרוך על כל פרשה שיער של בהמה טהורה. ויש כורכין על כל פרשה קלף קטן קודם שנותנין אותה בבית, וכן נראה בשימושא רבא. והרמב"ם פסל אם לא כרך עליה קלף או מטלית, ואינו נראה לאדוני אבי ז"ל לפוסלן בכך. ויתן כל פרשה ופרשה בבית שלה, שתהא זקופה בבית כדרך שמעמידין ספר תורה בהיכל. ואם כתב כל הד' פרשיות בקלף אחד – כשרים, אפילו אין ריוח ביניהם, ובלבד שיהא חוט או משיחה בין כל בית ובית.

ובשל יד כותב ארבע הפרשיות שכתב בשל ראש בקלף אחד, וגולל אותן מסופן לתחילתן, וכורך עליהן שיער ונותן אותם בביתם. ואם כתבן על ד' קלפין והניחם בבית אחד – יצא, ואין צריך לדבקם. ואם ציפה הבתים בזהב, או שעשאם מעור בהמה טמאה, פסולה.

ואחר שהכניסם בבתים, יכפול העור שהניח ארוך מצד אחד לעשות התיתורא והמעברתא, כדפרישית. ואחר שעשה התיתורא מרובעת, ארכה כרחבה, יתפור אותו בגידי בהמה טהורה בתפירה מרובעת, ויעשה ג' תפירות בכל צד, שיהיו בין הכל י"ב תפירות, וחוט התפירה יהיה סובב משתי רוחות, ויעביר חוט התפירה בין כל בית ובית. ואם נפסקה התפירה בג' מקומות, צריך לתפור פעם אחרת. ואחר כך יכניס הרצועה תוך המעברתא. ויעשה קשר של תפילין, שימדוד הרצועות סביב ראשו ויעשנו שם בעניין שישב על מקומו, כאשר פירשתי למעלה (טור אורח חיים כז). ויעשנו כמין דלי"ת.

וכן יעשה בשל יד, יכפול העור לעשות התיתורא ומעברתא, ויעשנה מרובעת בתפירה ובאלכסונא ומניין התפירות שלוש לכל צד, כמו בשל ראש. ויעביר הרצועה במעברתא, ויעשה קשר שתהא הרצועה עוברת בו להדקה בזרועו, ובסוף הרצועה אצל הקשר יעשה קשר קטן כצורת יו"ד, להשלים אותיות של שדי עם השי"ן שבבתים של ראש והדלי"ת שבקשר. ויש שחותכין בסוף הרצועה אצל הקשר כצורת יו"ד.

ונוהגין להעביר עור על הבית של יד לרוחב הזרוע. ונוהגין כן, לפי שתפילין של יד הן גבוהין וקצרין, ומשימין אותם תחת הבגדים, ומתנדנדין תחת הבגדים ומתקלקלין; לכך נהגו להעביר רצועה עליהן לחזקן.