טור אורח חיים – סימן רפח

וימהר לאכול קודם שש שעות, דגרסינן בירושלמי: רבי אחא ורבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא אסור להתענות בשבת עד שש שעות.

ואין צריך לומר שאסור להתענות בו תענית גמור, והא דאיתא בפרק אין עומדין היושב בתענית בשבת קורעים לו גזר דינו של ע' שנה, מיירי בתענית חלום, שאותו מותר בשבת לפי שנפשו עגומה על חלומו שראה וחושב שיתבטל בשכר התענית א"כ התענית הוא עונג לו. ומ"מ צריך להתענות יום אחר שיתכפר על שביטל עיקר עונג שבת, וא"צ שיהא התענית מיד ביום ראשון של אחריו אלא לכשירצה.

גרסינן בפרק כל כתבי : וכבדתו רב אומר להקדים, פירוש שיקדים למהר לאכול בסעודת שבת, ושמואל אמר לאחר. ונראה לי דלא פליגי אלא כל אדם לפי עניינו, אם ההקדמה עונג לו כגון שנתעכל לו סעודת הלילה יקדים, ואם האיחור עונג לו כגון שעדיין לא נתעכל לו יאחר. א"ל בריה דרב פפא לר"פ כגון אנן דשכיח לן חמרא ובשרא כל יומא במאי נשנייה, א"ל אי רגיליתו לאקדומי אחרו ואי רגיליתו לאחורי אקדימו. רבי זירא הוה מהדר אזוגא דרבנן אמר להו במטותא מינייכו לא תחללוניה, פירוש כשהיה רואה תלמידים שקובעין ללמוד בזמן הסעודה, היה מזהירם שלא יבטלו סעודת שבת.

אין מתענים ולא מתריעין בו אפילו על הצרות שמתריעין עליהם, חוץ מעל עיר שהקיפוה אויבים או נהר, וכן על ספינה המטורפת בים, וכן אפילו על יחיד הנרדף מפני אויבים או לסטים או רוח רעה. ואפילו על אלו אין מתריעין בתפלה ותחינה, אלא מתריעין להשמיע קול שיבאו להם לעזרה.