טור אורח חיים – סימן רנג

כירה - שהיא עשויה כקדרה ושופתין על פיה קדרה למעלה ויש בה שפיתת מקום שתי קדרות - אם הוסקה בגפת, שהוא פסולת של זיתים, או בעצים, אסור ליתן עליה תבשיל מבע"י להשהותו עליה לצורך הלילה, אא"כ נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ורע לו, או שהיה חי שלא נתבשל כלל, דהשתא ליכא למיחש שמא יחתה כיון שנתבשל כל צרכו, ובחי נמי מסיח דעתו ממנו עד למחר ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי.

אבל אם נתבשל קצת, אפילו כמאכל בן דרוסאי שהוא שליש בישולו ולא נתבשל כל צורכו, או אפילו שנתבשל כל צורכו אם הוא מצטמק ויפה לו, אסור להשהותו עליה אלא אם כן גרף -פירוש שהוציא ממנו כל הגחלים, או קטם - פירוש שכסה הגחלים באפר למעט חומה, דחיישינן שמא יחתה, שהרי ראוי בעוד לילה ע"י חיתוי. ואם נתן בה חתיכה חיה, מותר כאילו היתה כולה חיה, שהרי הסיח דעתו ממנה בשביל החתיכה החיה שאינה יכולה להתבשל עד למחר.

אבל לסמוך לה קדרה בסמוך חוצה לה, מותר אפילו אינה לא גרופה ולא קטומה.

ואם הוסקה בקש או בגבבא, מותר לשהות עליה אפילו אינה לא גרופה ולא קטומה.

ותנור, אפילו אם הוסק בקש או בגבבא, אסור אפילו לסמוך לו, אפילו אם הוא גרוף וקטום, וכ"ש לשהות על גבו ותוכו דלא.

וכופח - שהוא מקום שפיתת קדרה אחת, אם הוסק בקש או בגבבא דינו ככירה ומותר ע"י גרופה וקטומה. ואם הוסק בעצים דינו כתנור ולא מהני ליה גרופה וקטומה, ואסור אפילו לסמוך לה. כך היא שיטת רב אלפס.

אבל רש"י ור"י פסקו דכל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי כירה אפילו אם הוסקה בגפת ועצים ואפילו אינה גרופה וקטומה, ותבשיל שנתבשל כל צרכו אפילו מצטמק ויפה לו מותר גם כן לשהותו עליה, אבל להחזיר, כגון שהניח התבשיל עליה מבע"י ונטלו ממנו בשבת ובא להחזירו עליה, אינו מחזיר עליה אא"כ גרופה וקטומה או שהוסקה בקש או בגבבא, ותנור אפילו הוא גרוף וקטום אין מחזירין עליו, וכופח אם הוסק בקש ובגבבא דינו ככירה ומחזירין עליו אם הוא גרוף או קטום, ואם הוסק בעצים דינו כתנור ואין מחזירין עליו אפילו הוא גרוף וקטום. ולזה הסכים אדוני אבי ז"ל.

וכל זה בענין שהייה לצורך הלילה, כמו שכתב ר"ח ושיהוי זה אינו הטמנה אלא כעין כסא של ברזל והקדרה יושבת עליו והיא תלויה באבנים וכיוצא בהם, אבל הטמנה ע"ג גחלים דברי הכל אסור דקי"ל הטמנה בדבר המוסיף הבל אפילו מבע"י אסור.

כל דבר שאסור להשהותו, אם עבר ושיהה אותו או ששכח ושיהה אותו במקום שלא היה לו להשהותו, אסור לכל אפילו למי שלא שהה אותו. והרמב"ם ז"ל חילק בשכח בין תבשיל שלא בשל כל צרכו ובין מצטמק ויפה לו, כשלא בישל כל צרכו אסור עד מ"ש, ובמצטמק ויפה לו התיר, ובעבר ושיהה אסור בשניהם. ואיני יודע למה חילק ביניהם דהא בגמרא מייתי ראיה מעבר ושיהה לשכח.

כירה שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדרה מעליה אפילו בשבת, מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת. ודוקא על גבה, כגון על שפתה או על כסוי שעל חללה, ובעודה בידו ודעתו להחזירה, אבל לתוך חלל הכירה או שהניח הקדרה על גבי הקרקע או אפילו עודנה בידו ולא היה בדעתו להחזירה, אסור. ואפילו לא הניחה על גבי קרקע אלא שתלאה במקל או שהניחה על גבי מטה או שפינהו ממיחם למיחם אסור.

ואם אינה גרופה וקטומה אסור להחזירה, לא מיבעיא בשבת, אלא אפילו מבע"י אחר שנגמר כל בישול הקדירה ומניחה לעמוד על הכירה עד הערב לשמור חומה, אם נטלה מן הכירה אסור לו להחזירה אפילו בעודה רותחת, אם הוא כל כך ערב שאין שהות ביום להרתיח אם היתה קרה, דגזרינן אטו היכא שנטלה בשבת, דאי שרית להחזירה מבע"י, אתי נמי להחזירה כשנטלה בשבת. אבל כל זמן שלא נתבשלה, או אפילו נתבשלה ויש שהות ביום להרתיחה אילו נתקררה, מותר להחזירה.

ובתנור, אסור להחזירה אפילו הוא גרוף וקטום.

וכופח, אם הסיקו בקש ובגבבא דינו ככירה, בגפת ועצים דינו כתנור.