טור אורח חיים – סימן ריא

היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר אם יש בהן מז' המינין מברך עליו וחכמים אומרים על איזה מהם שירצה מברך עליו, ומוקמינן לה בשברכותיהן שוין, רבי יהודה אומר כיון שברכותיהן שוות ואחד נפטר בברכת חברו מין ז' עדיף, אבל אם אין ברכותיהן שוות וצריך לברך על שניהם על איזה שירצה יברך תחילה ואח"כ יברך על השני, ואפילו אם היה אחד מהם חביב עליו יותר יכול לברך על האחר תחילה. ובסמ"ק כתוב כשאין ברכותיהם שוות צריך להקדים החביב. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה.

והלכה כרבי יהודה. הלכך אם הביאו לפניו ב' מינין שאין בהן ממין ז' וברכותיהם שוות, כגון אתרוג ותפוח, יברך על החביב תחילה, שאם בכל פעם אחד מהם חביב עליו יותר אפילו אם חפץ עתה במין השני צריך לברך על המין החביב עליו ברוב הפעמים, ויאכל ממנו קצת ואח"כ יאכל ממין השני אם ירצה. ואם יש בהן מין ז', יברך עליו אפילו אם השני חביב עליו יותר.

ואם הביאו לפניו דבר שברכתו בפה"ע ודבר שברכתו שהכל, בפה"ע קודמת, שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד ושהכל כוללת כל הדברים. וכן בפה"א ושהכל, בפה"א קודמת. וכתב בה"ג שברכת בפה"ע קודמת לברכת בפה"א, אבל אדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שהן שוות ועל איזה מהם שירצה יברך תחילה, ואפילו אם יש בהן מז' המינין והוא חביב עליו יכול להקדים לו השני.

כל הקודם בפסוק שמזכיר בו שבחו של ארץ ישראל שהוא "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש", קודם לברכה אפילו אם המאוחר חביב עליו יותר. ודוקא עד רמון, אבל מכאן ואילך לא, דארץ בתרא דכתיב בקרא הפסיק הענין וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ קמא דקרא. הלכך זית קודם לשעורה שהוא ראשון לארץ בתרא ושעורה שני לארץ קמא. וכן דבש קודם לגפן שהוא ב' לארץ בתרא וגפן ג' לארץ קמא.

כתב ה"ר פרץ: דווקא אם אוכל ענבים שברכתן בפה"ע, אבל אם עשה מהם יין שברכתו בורא פרי הגפן, כיון שמפרט בה הגפן חשובה וקודם לדבש, ואפילו לזית שהוא ראשון לארץ בתרא, כיון שברכת היין חשובה קודמת בין בברכה ראשונה בין בברכה אחרונה - כשכולל ברכת היין עם ברכת הפירות כדפרשי' לעיל - צריך להזכיר תחילה על הגפן ועל פרי הגפן ואח"כ על העץ ועל פרי העץ.

ומיהו מעשה קדרה דחטין ושעורין קודמין ליין, לפי שברכתן במ"מ שהיא ג"כ חשובה שמבוררת וגם קודמים לו בפסוק.

חטה קודמת לזית, ששניהם ראשונים לארצות ויש לחטה יתרון שקודמת בפסוק. ומטעם זה נמי שעורה קודמת לדבש.

כתב בה"ג הא דחטה ושעורה קודמין, דוקא בשעשה מהן תבשיל או פת, אבל כוסס החטה שברכתו בורא פרי ה"א אינה קודמת לברכת בפה"ע. והוא הולך לשטתו דמיחשב בפה"ע טפי מברכת בפה"א, אבל לסברת אדוני אבי ז"ל שהן שוות אפשר דאיירי אף בכוסס החטה.