טור אורח חיים – סימן כא

ציצית אין בהם משום קדושה, דתשמישי מצוה הן, ויכול לזורקן, וליכנס בהן לבית הכסא. :וייראה דאפילו בעודן במצותן מותר להשתמש בהן. :אבל בשאלתות כתב בפרשת שלח לך: אסור לבני ישראל למיעבד צרכיהן במידי דעביד למיפק ביה ידי חובת מצוה, כגון חוטין הקבועין בטלית – למיסר ביה מדעם, אי נמי הושענא לאורוחי ביה, ואתרוג דמצוה למיכליה; דילפינן מדם, דאמר קרא: "ושפך וכסה" – במה ששפך יכסה; שלא יכסה ברגליו; שלא יהו מצות בזויות עליו; דדוקא תשמישי מצוה בתר דאיתעבדי בהו מצוה נזרקין, עד כאן. :ואפשר לחלק, שאינו דומה לדם; דשאני התם, כשמכסה ברגל – עושה המצוה דרך בזיון, מה שאין כן כאן (ספרים אחרים: וכן כתב הרמב"ם ז"ל: מותר לכנוס בציצית לבית הכסא ולבית המרחץ; נפסקו ציציותיה, זורקן לאשפה אם רוצה). וטוב להחמיר: