טור אורח חיים – סימן קצז

שנים שאכלו ובא שלישי להצטרף עמהם, כל זמן שלא אמרו "הב לן ונבריך" מצטרף עמהם, אמרו השנים "הב לן ונבריך" אינו מצטרף עמהם.

א"ר יהודה בר שילת משמיה דרב ט' שאכלו דגן ואחד אכל ירק מצטרפין להזכיר שם, ואפילו לא טיבל עמהם אלא בציר או לא שתה עמהם אלא כוס אחד מצטרף עמהם, ואפילו אכלו ז' דגן וג' ירק מצטרפין, אבל ו' לא דרובא דמינכר בעינן.

כתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל: שאלתי לאדוני אבי הרא"ש ז"ל אם המצטרף נפטר מברכה אחרונה בבה"מ של אלו, והשיבני דלא.

כתב הרב אלפס ז"ל: דוקא לאצטרופי לי', אבל לג' אינו מצטרף עד שיאכל כזית דגן. ור"י פירש ה"ה נמי ב' דגן ואחד ירק, אבל איפכא לא, וכן דעת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

ודוקא לאיצטרופי, אבל להוציא אחרים אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן.

אבל שתייה ועלה של ירק (ס"א או אפי' פירות מז' המינים) לא מהני. ומיהו כזית דגן מהני אפילו אם לא עשאו פת אלא דייסא, כיון שיש אכילת דגן ודבר שחייב בברכה אחת מעין ג'.

כתב בה"ג שמי שאכל כזית דגן אינו מוציא אלא אותם שאכלו שיעור דרבנן, אבל לא אותם שאכלו כדי שביעה. ור"י פירש שמוציא אפילו אותם שאכלו כדי שביעה. ומיהו מצוה מן המובחר אם יודעים כולן לברך, שיברך אותו שאכל כדי שביעה, ואם אינן יודעין כולן לברך, מי שאכל כזית יכול להוציא אף אותם שאכלו כדי שביעה.